תחילת הפואמה- פרגמנט 1 סקסטוס
הסוסות אשר אותי נושאות ככל אשר יצרי יגיע,
לווני, משהוליכוני והובילוני אל הדרך רבת התהילה של האלה,
הנושאות דרך כל הערים את הגבר היודע…
עלם, המלווה רכבים בני אלמות
וסוסות שנשאוך, משהגעת עד ביתנו,
שמח, מאחר ששום גורל רע לא שלחך לבוא
בדרך זו (אכן, מהילוכם של בני אדם רחוקה היא),
אלא דין וצדק…
פרמנידס מספר על מסע שהוא עובר. הוא פוגש אלה שמספרת לו את הפילוסופיה. יש כאן מימד של התגלות.
פרג 1 (סימפלקיוס)
חייב אתה שתהא למד הכל,
גם את ליבה הבלתי זע של האמת המעוגלת היטב,
וגם את מה שנראה לבני תמותה, בו אין שכנוע של אמת.
אבל אף על פי כן גם את זאת תלמד לדעת, כיצד הדברים שנראים,
צריכים בהחלט להיות, בהיותם כולם חדורים בכל.
האלה מבטיחה לו ללמד אותו גם את ליבת האמת (חקירת "דרך האמת") ואת מה שנראה לבני תמותה בו אין שכנוע של אמת (גם בזה אפשר לעשות סדר. יש ערך גם לאיך בני אדם רואים את העולם, אבל זה בסטטוס נמוך יחסית ל"דרך האמת").
פרג. 2 (סימפלקיוס)
בוא אפוא, ואני אגיד, ואתה משתשמע דברי תשמור,
מהן דרכי החקר היחידות להכרה:
האחת – שהינו ואי אפשר לא להיות,
היא נתיב השכנוע (כי מלווה הוא לאמת);
האחרת – שאינו, והכרח הוא לא להיות,
וזאת אני מורה לך שבלתי בת הבחנה היא מכל וכל;
כי לא תדע את אשר אינו (כי אין זה בר ביצוע)
גם לא תורנו(indicate it).
יש שתי דרכים להכרה. הראשונה אפשרית ומחויבת המציאות ("דרך ההינו") והשניה בלתי אפשרית לחלוטין.
עפ"י פרשנות אחת האלה אומרת לפרמנידס שאי אפשר לדבר על דברים שאינם, משום שכדי שהמחשבה שלך תהיה משמעותית היא צריכה להיות על דברים שקיימים. כל דיבור שיהיה תלוי במה שלא קיים יהיה לא משמעותי.
הפרשנות השניה אומרת שהאלה אומרת לפרמנידס שהמילה הינו והמילה לחשוב מציינות את הדרגה הכי גבוהה של היות והדרגה הכי גבוהה של חשיבה. כלומר, שחשיבה מהסוג שנותנת ידע היא תמיד על דברים מסוג מסוים, שהם דברים שהינם באופן מוחלט. זה לא שאין חשיבה אחרת, זו פשוט חשיבה ברמה גבוהה יותר מאחרות כשחושבים על דברים שהינם. יש רמות של קיום ורמות של חשיבה וככל שהקיום של מה שחושבים עליו גבוה יותר, כך רמת החשיבה עולה בהתאמה.
פרג 6 (סימפלקיוס)
חייב מה שהווה לדיבור ולהכרה שיהיה, כי הינו להיות,
ואילו לא כלום אינו; זאת אני מצווה אותך לשקול.
בי מדרך חקר זו הראשונה אני אותך מונעת,
אף מזאת, אשר בה בני תמותה, שדבר אינם יודעים,
תועים כפולי ראשים; כי חוסר ישע בתוך
לבבותיהם מכוון את הכרתם התועה; הם נישאים
כמוהם כחרשים ועיוורים, נדהמים, המון משוללי הכרעה,
עליהם היות ולא היות כהינו הך התקבלו
ולא הינו הך, ונתיב כל הדברים הופך את עצמו.
כיצד שתי הפרשנויות באות לידי ביטוי:
לפי הפרשנות הראשונה שקובעת כלל מתודולוגי של מהי חשיבה ומהי אינה. יש דרך שלישית שהיא פחות טובה, שהיא איך שבני אדם מדברים על העולם. זה ערבוב לא מוגדר של היות ואי-היות. הם מערבבים חשיבה קוהרנטית עם חשיבה לא קוהרנטית והתוצאה אינה קוהרנטית. זה לחשוב על דברים גם כאילו הם הינם וגם כאילו הם אינם.
הפרשנות השנייה תגיד שבני האדם מערבבים בין הינו ללא-הינו והאובייקטים שהם מתייחסים אליהם בעולם זה אובייקטים שיש להם סטטוס היותי פחות גבוה. האלה אומרת לפרמנידס שיש רמות שונות של הכרה כשהדרגה הנמוכה מאפיינת את איך שבני אדם רואים ושומעים את העולם. האלה אומרת לפרמנידס שהיא רוצה שהוא ישים לב רק לאספקט מסוים במציאות שהוא הינו. בני האדם לא מבולבלים לחלוטין, אבל רמת ההכרה הכי גבוהה שהם יכולים להגיע אליה היא מה שבעתיד נקרא לו סברה. התוצאה של חשיבה ברמה נמוכה היא אינה ידע, כי אם סברה.
ההבדל בין שתי הפרשנויות:
הפרשנות הראשונה היא הפרדה בין חשיבה ללא חשיבה, לפי הפרשנות השניה יש שתי רמות של חשיבה כשהתוצאה של חשיבה ברמה נמוכה היא אינה ידע, כי אם סברה. לפי הפרשנות הראשונה לאנשים אין הכרה, ולפי הפרשנות השניה יש לאנשים הכרה ברמה נמוכה שהם לא יוכלו להתעלות מעליה.





