אנחנו במוסדותינו ובמנהגינו מציגים משהו מאוד בסיסי בעולם. הרקליטוס חושב שלהבנה של עיקרון הלוגוס יש משמעות לאיך אנחנו מתנהלים בעולם. בהתאם לכל הפרגמנטים הבאים, אפשר להביא את פרגמנט 11 כ"בני אדם מתנהגים כמו בהמות, משום שהם צריכים עונשים כדי לציין לחוק. הבהמות לא מבינות שזה הזמן לצאת למרעה, מכים בהן כדי שיצאו". בני אדם פועלים ע"י גזרים ומקלות. הם לא עוברים על החוק כי הם מפחדים שיפגעו בהן. בפרגמנט 23 הוא אומר, כנראה, שאם העונשים האלוהיים לא היו, בני האדם לא היו מתנהלים באופן צודק. בפרגמנט האחרון הרקליטוס מצדיק את ההתנהלות של השמש במונחי צדק. השמש לא זורחת יומיים ברצף משום שיענישו אותו.
האם העולם נמצא בשינוי מתמיד?
פרג. 12 (אריוס דידימוס): על אלה הנכנסים לאותם נהרות זורמים מים שונים ושונים.
(עדות) לא ניתן להיכנס לאותו נהר פעמיים (אפלטון, פלוטרכוס ועוד)
פרג. 125 (תאופרסטוס): גם משקה השעורה מתפרק אם לא מערבבים אותו.
מה שנמצא בשינוי מתמיד, אי אפשר להבין אותו. אי אפשר להגיד את האמת לגבי דברים שתכונותיהם כל הזמן משתנות. אפלטון אומר שהרקליטוס אמר שהאנשים טיפשים כי הם לא מבינים שהעולם בשינוי מתמיד. בני האדם השותים שלא מבינים את העולם חושבים שהם נכנסים לאותו הנהר, אבל למען האמת אלו נהרות שונים. זה משל לגבי העולם, שאנחנו למשל חושבים שאנו פוגשים את אותו האדם פעמיים, אבל למעשה אנחנו פוגשים אותו פעם אחת. היה פילוסוף שאמר שאי אפשר להיכנס לאותו הנהר אפילו פעם אחת. ההסתכלות הלא-מודעת על הנהר, כלומר אם לא היינו בני אדם אם תפיסה מושכלת על העולם שסביבנו, היינו חושבים שזה נהר שונה, אבל ההסתכלות המושכלת רואה את האחדות דרך השינוי. כלומר, אנחנו חכמים מספיק כדי להבין שהשינוי הוא חלק מהמהות של הנהר ולכן לא מחשיבים את זה.
משקה שעורה הוא משהו שניתן לשתות רק אם הוא מעורבב, משום שהמוצרים שלו (דבש, שיכר ושעורה) נפרדים מהר אחרי הערבוב, ולכן מערבבים וישר שותים.
תיאוריה פיסיקלית-טבע הקוסמוס:
פרג. 30 (קלמנס): את הקוסמוס הזה אף אדם ואף אל לא יצר, אלא היה הינו ויהיה. הוא אש נצחית הנדלקת על פי מידה ונכבית על פי מידה.
פרג. 31 (קלמנס): שינויי האש: קודם ים, והים חציו אדמה וחציו אש. האדמה נפרטת כים, ונמדדת על פי אותו לוגוס (מידה?) כמו זה שהיה לה לפני שהפכה לאדמה.
פרג. 90 (פלוטרכוס): כל הדברים הם תמורה שווה לאש, ואש לכל הדברים. כמו שסחורות הן תמורה לכסף וכסף לסחורות.
פרג. 64 (היפוליטוס): הברק מכוון את הכל
הקוסמוס הוא נצחי. יש בו משהו מהותי והוא אש הנדלקת ונכבית על פי מידה. הוא מייחס לאש מעמד מיוחד כפול, משום שהאש היא בשינוי מחזורי, אבל כל הדברים הם תמורה לאש כמו שכסף היא תמורה לסחורות. היא גם משתנה כל הזמן וגם המידה כדי למדוד את השינויים הללו.
הנפש עשויה אש
פרג. 36 (קלמנס): לנפשות, מוות הוא להפוך למים, למים מוות להפוך לאדמה, מהאדמה נוצרים מים, ומהמים נשמות.
פרג. 118 (יוחנן מסטובי [Stobaeus]): נפש יבשה היא חכמה וטובה ביותר
פרג. 117 (יוחנן מסטובי): אדם, כאשר הוא שיכור, מובל על ידי ילד לא מפותח, מועד, אינו יודע לאן הוא הולך, שכן נפשו מימית.
פרג. 45 (דיוגנס לארטיוס): את גבולות הנפש לא תמצא, גם אם תנדוד בכל הדרכים. היא בעלת מידה כה עמוקה.
הנפש עשויה מאותו החומר שעשוי העולם לפי העיקרון המושכל שמצאנו, לכן הנפש שלנו מסוגלת להבין את העולם. נפש יבשה היא טובה יותר, וכשאנחנו משתכרים אנחנו מרטיבים את הנפש ולכן היא פועלת פחות טוב ואנחנו מתנהגים כמו שיכורים. הנפש שלנו כל כך עמוקה שהיא מסוגלת להבין את היקום, את הקוסמוס. אם אנחנו נחשוב כמו שצריך אנחנו לא נצטרך לפספס שום דבר מהעולם, נוכל לראות את הדברים כהוויתם, מפרספרטיבה של אל. ברגע שכבני אדם נבין את העיקרון שמוביל את העולם או שיהיה לנו את הרצון להבין אותו, נהפוך להיות אנשים יותר טובים, יש לרצות להבין את העולם משמעות אתית.
הרקליטוס אומר שצריך לשמוע ולראות והתפקיד של הנפש זה לעשות אינטרפרטציה אינטיליגנטית למידע הזה. הלוגוס נמצא בעולם ואנחנו רק צריכים להבין אותו.





