לפי טיילור חירות חיובית היא מושג פעולה concept) (exercise ואילו חירות שלילית היא מושג
הזדמנות(opportunity concept)
א. מהי ההבחנה בין חרות חיובית לחרות שלילית לפי ברלין ?
ב. כיצד ההבחנה של טיילור תורמת להסבר "הבעיה של חרות שלילית "? ג. האם לדעתך הבעיה של חרות שלילית מצביעה על החשיבות המוסרית-פוליטית הרבה יותר של
חרות חיובית?
א. לפי ישעיהו ברלין, קיימים שני מושגים שונים לחירות, והם חירות חיובית וחירות שלילית. מושג החירות השלילית מתאר בעיקר העדר עכבות חיצוניות, או לפי טיילר, קיומן של הזדמנויות. היא שלילית במובן של
להיות חופשי ממשהו, איזשהי הגבלה או כפייה, ודוגמא אליו היא חופש התנועה או חופש התעסוקה. מדינה שרוצה לפעול לפי חירות שלילית תיצור מערכות שישחררו את האזרחים מכבלים וממחויבויות, כמו מדינת
הלוויתן של הובס, או המדינות הליברליות של לוק או מיל. לעומת מושג החירות השלילית, מושג החירות החיובית מתאר את חופש ההכוונה העצמית, להיות אדון לעצמי, כלומר החופש לבצע משהו שהאני האמיתי שלי היה עושה, או לפי הגדרתו של טיילור, החופש לפעולות מסוימות. לפי חופש זה, גם אם קיימות מספר הזדמנויות שפתוחות בפניי, אם לא אבחר במה שאשקף את האני האמיתי שלי לא אהיה חופשי באופן חיובי. הדוגלים בחופש חיובי טוענים שנדרש חינוך להכוונה עצמית מצד המדינה, כלומר ריבוי חוקים שיבטיחו כיוון עצמי לפרט, יצירת תנאים שיאפשרו לפרט
לממש את עצמו, ויתכן גם טוטאליטריה של המדינה. קאנט ורוסו הלכו בכיוון זה. ב. ההבחנה של טיילור לחירות חיובית כפעולה לעומת חירות שלילית כהזדמנות, מאפשרת לנו לראות שבדרך
כלל אנו לא מדברים על ההזדמנויות הרבות הקיימות לנו, אלא על הדרך בה אנו פועלים. לדוגמא, פחות
חשוב לנו במסעדה שיהיה מגוון של מנות בתפריט, אלא חשוב לנו שיהיה דבר שאנו אוהבים בתפריט. דוגמא נוספת, היא ההזדמנות שקיימת לאדם למסור את כספו, ללא כל עכבות חיצוניות, לשודד שכופה עליו
זאת, אבל לא מתוך פעולה ברצון חופשי. מכאן, יתכן ויש חשיבות עודפת למושג החירות החיובית, ובעייתיות עם מושג החירות השלילית. דוגמא לכך ניתן לראות היטב בחברה הצרכנית של היום, בה יש המון חופש שלילי ושפע של מוצרים לקנות, אולם יתכן שאנחנו משועבדים למעשה לתרבות של צריכה
וקנייה שאינה מאפשרת לנו לפעול לפי האני האמיתי שלנו, שאיננו צרכן כפייתי ככל הנראה. גם מרקוזה ציין
בעיה זו בספרו "האדם החד מימדי," בו הוא טוען שהשוק יוצר בנו צרכים כוזבים הקשורים לצורכי השוק,
שדוחקים את האני האמיתי שלנו ופוגעים בפועל בחירותנו החיובית.
ג. דעתי היא שבעיית החירות השלילית איננה מצביעה על החשיבות המוסרית פוליטית הרבה יותר של החירות החיובית, אלא פשוט תוחמת את מושגי החירות השלילית והחיובית לאזורים שונים. לטעמי, בעוד שברור שיש מגוון רחב של חירויות שליליות שהאדם לא זקוק להן ושקיומן אף עלול לפגוע בחירות החיובית שלו להיות מקור לפעולותיו, כמו מגוון החירויות של תרבות הצריכה, בבסיסה של החירות השלילית קיימות
המחויבות לזכויות הבסיסיות ביותר של כל אדם, כמו החופש לביטחון אישי, חופש התעסוקה וחופש התנועה. אני סבור כי המדינה צריכה לתת עדיפות לחופש השלילי בנושאים בסיסיים אלו, אולם בנושאים בסיסיים פחות, כמו הזכות לחינוך, הזכות לדיור נאות והזכות לבריאות על המדינה להתערב ביתר שאת
ולשים את החירות החיובית מעל לחירות השלילית, כיוון שברור שערך הפגיעה בחופש השלילי ובהזדמנויות, לדוגמא כשלא מאפשרים לא לשלוח את ילדו לבית הספר ולחנך (או לא לחנך) את ילדו בדרך שבה יבחר, קטן לאין ערוך מערך ההוספה לחופש הפעולות ולחופש החיובי, כאשר לילד המחונך במערכת החינוך נפתחות מגוון רחב מאוד של אפשרויות תעסוקה ומימוש עצמאי, גדול הרבה יותר ממספר
ההזדמנויות שקטן לו כשהוכרח ללכת לבית ספר ציבורי.
.8 עקרונות הצדק של רולס אמורים להגזר מתוך מצב מקורי.
א. מהו המצב המקורי ומהם המאפיינים המרכזיים שלו ?
ב. מה מצדיק את הכללתם של מאפיינים אלה במצב המקורי ?
ג. האם לדעתך גזירה של עקרונות מתוך מצב תחילי היפותטי כזה היא מתודולוגיה ראויה?
א. המצב המקורי, על פי רולס הוא תיאור של נסיבות הוגנות או של מאפיינים בהם האנשים שווים וחופשיים, כך שעקרונות הצדק שהם יסכימו עליהם יהיו הוגנים. מכיוון שהמצב הוגן, אדם לא יוכל לערער על
ההסכמות שהושגו מתוך מצב זה. המטרה של המצב המקורי, שהוא ניסוי מחשבה היפוטתי וא-היסטורי, כלומר מעולם לא היה ולא אמור להתרחש, היא ליצור בסיס מוסרי לחברה דמוקרטית. הבסיס צריך להיות בנוי על הסכמה בין החברים, והמצב המקורי מעצב את הדיון לראוי ולכזה שיכול להוביל להסכמה על
עקרונות של צדק, והנחתו של רולס, הנקראת "צדק כהוגנות," היא שכאשר הדיון מתרחש בצורה הוגנת, כלומר לפי המצב המקורי, התוצאות יתקבלו על כולם. ההוגנות נובעת מכך שהמצב המקורי מגביל נסיבות
וטיעונים לא קבילים, כאשר דוגמא לנסיבות לא קבילות היא ויכוח בו לצד אחד יכולת שכנוע גדולה יותר, נאמר אם הוא עשיר. דוגמא לטיעון לא קביל היא הטענה שהעשיר מייצג את כל העשירים. כיוון שיש צורך במניעה של הנסיבות והטיעונים הלא קבילים, רולס מניח הנחות מפשטות על המתדיינים, שהם המאפיינים
המרכזיים של המצב המקורי:
.1 מסך הבערות – למשתתפים אין ידיעה לגבי מיקומם החברתי, תכונותיהם ותפיסת הטוב שלהם. חשוב, מסך הבערות חשוב כדי שהמשתתפים לא יוכלו לבחור עקרונות צדק שיפעלו לטובתם, ולכן
מאפיין זה מכניס סימטריה למצב המקורי, ושוויון בין כל המשתתפים.
.2 רציונליות אינסטורמנטלית – המשתתפים ידעו להתאים את האמצעים הנכונים למטרה שהם יקבעו,
כלומר המשתתפים יהיו רציונלים, יבחרו את עקרונות הצדק שהיטיבו איתם, .3 סבירות – המשתתפים יחפשו תנאים לשיתוף פעולה שיסדירו את יחסיהם זה עם זה, על בסיס
עקרונות שיוכלו להצדיק זהלזה, ולקבל באופן חופשי. העקרונות לא יהיו גזרות שלא ניתן לעמוד בהם.
זה התנאי שהופך את הצדק ליציב, אם ניתן להצדיק את העקרונות ולקבל אותם.
.4 חוש צדק – המשתתפים מוכנים, ויודעים שכל האחרים מוכנים, לציית לעקרונות הצדק שיבחרו. כלומר,
הם בוחנים מה אלו עקרונות צדק ראויים במידה שכולם יצייתו להם. מעין תיאוריה אידיאלית של צדק.
.5 ייצוג שושלת – המשתתפים מייצגים שושלת של אנשים העומדים ויעמדו באותו מיקום חברתי. הם לא
אינדיבידואלים, הוא מייצג גם את בני זמנו ואת כל מעמדו .6 תפריט סופי – הבחירה של המשתתפים היא מתוך תפריט סופי של עקרונות צדק, כך שהמשתתפים
לא יאלצו להמציא עקרונות אלא לבחור מתוך רשימה של גישות, שתחיל את כל תפיסות הצדק
הבסיסיות. (רולס רוצה להראות כאן שאנשים יעדיפו את עקרונות הצדק שלו על פני תועלתנות.)
.7 עקרונות הצדק יעמדו בתנאים הפורמליים של כלליות, אוניברסליות ופומביות. כאשר: כלליות – אין בהם שמות פרטיים, אוניברסליות – לכולם אותם עקרונות, חל על כולם, פומביות – העקרונות יהיו
גלויים ולא סודיים.
