א. מה עומד בבסיס הרעיון של הסכמה כהצדקה לסמכות פוליטית ? ב. מה ההבדל בין הצדקה כזו על בסיס הסכמה מפורשת, הסכמה משתמעת (implicit), והסכמה
היפותטית ?
ג. האם לדעתך הסכמה יכולה לבסס סמכות פוליטית?
א. בבסיס הרעיון של הסכמה כהצדקה לסמכות פוליטית, עומדת הכפפת חזקת החירות הטבעית של הפרט לסמכות החיצונית – המדינה. מכוח הטבע, אין האדם כפוף לאף אחד, אין אדם שמכוח הטבע עצמו אדם
אחר מוכרח לציית לו, וכך טענו הובס, לוק ורוסו. לכן, כל חובה שאינה נובעת מהחירות הטבעית של האדם תהיה, על פניו, וולנטרית, כלומר דורשת הסכמה ורצון מצד האדם. היות והמדינה היא מונופול על השימוש הלגיטימי בכוח והיא יכולה לכפות על האדם לציית לחוקיה שבאים מכוח סמכותה הפוליטית, יש צורך לקבל הסכמה ברמה זו או אחרת מהפרט שמקבל עליו סמכות זו ובזאת מגביל את חירותו הטבעית. לכן, הסמכות הפוליטית האידיאלית תהא תוצר של הסמכה בין מכלול של פרטים, שתהווה את מקור הסמכות הפוליטית
של מוסדות המדינה.
ב. קיימים מספר הבדלים בין הצדקה כזו על בסיס הסכמה מפורשת, הסכמה משתמעת והסכמה היפותטית. הסכמה מפורשת היא הסכמה בה האדם מסכים מפורשות על חוקי המדינה, והיא נובעת מכך שההסכמה
מיטיבה עם האינטרסים האישיים שלו. לכאורה, מדובר בהסכמה חזקה ביותר, אולם באופן מעשי היא בלתי ישימה. לא זו אף זו שניתן לתהות מה המשמעות להסכמה מפורשת של אדם להפרת זכויותיו במסגרת הסכם, גם אין דרך להתמודד עם חוסר הסכמה דווקאית, מוסרית או לא רציונליות של כמה מהפרטים בחברה, ובאופן כללי היא הייתה להסמכה מפורשת גוברות מסוימת על שאר ההסכמות, רוב מדינות העולם
היו חסרות תוקף חוקי.
עקב חוסר הישימות של ההסכמה המפורשת, הוצעו מודלים שונים להסכמה, ביניהם הסכמה היפותטית. מתוך שמה ניתן להבין שהיא פותרת את בעיית הישימות, אולם היא איננה הסכמה במונחים הרגילים אלא יותר צידוק ונימוקים לקיומו של משטר קיים. ההסכמה היפותטית למדינת הלוויתן של הובס מתוארת כדבר שברור מאליו שכל אדם היה מקבל אותה, וזאת כיוון שללא מדינה וסמכות פוליטית האדם מצוי במצב
הטבע, שהוא בקונפליקט תמידי ומלחמת כל בכל הנובעים מאופיו של האדם וזכותו לכל דבר, ולכן רק סמכות פוליטית שתיתן תוקף חוקי לצדק ולחוקי הטבע והתבונה תאפשר לצאת ממצב זה לעבר מצב טוב
יותר. אם כן, נראה כי הסכמה היפותטית היא איננה הסכמה בפועל אלא יותר נימוק הגיוני למשטר.
לעומתם, ההסכמה המשתמעת מתארת ביטוי הסכמה של הפרט על ידי התנהגות מסוימת או, לפי לוק, שתיקה. הטענה בהסכמה משתמעת היא שהעובדה שהאדם לא מהגר למדינה אחרת, מבטאת את הסכמתו לחוקיה של המדינה. לוק טוען, בניגוד להובס, כי במצב הטבע האדם דווקא נוטה לשיתוף פעולה והרמוניה עם האחר, אך לעיתים שלווה זו מופרת, ולכן יש למדינה תפקיד מינימסליטי של שיטור, שיפוט
וענישה אשר אמור למנוע את הפרה ההרמוניה, ואת הבטחת הזכויות, על ידי משפט צדק. מכאן, מתפקידה של המדינה הוא להגן על זכויות תושביה, ואם המדינה עושה זאת בצורה טובה בני האדם יבחרו בחירה
רציונאלית להתיישב בה, ובכך יביעו הסכמה מובלעת לסמכותה. אולם, גם במודל זה ניתן למצוא בעייתיות, כאשר לא נראה כי לאדם יש אפשרות לחיות לא כפיפות לסמכות פוליטית כלל, כך שרעיון ההגירה נשמע מופרך. בנוסף, לעיתים הגירה למדינה אחרת לא אפשרית להרבה אנשים, ולכן קשה להגיד שהישארות
במדינה מהווה הסכמה מובלעת לסמכות שלטונה. ג. דעתי היא שרוב הזמן הסכמה כן יכולה לבסס סמכות שלטונית. כפי שנוכחנו לדעת, הסכמה מפורשת כמעט
ואיננה מעשית, והסכמה היפותטית היא איננה הסכמה אמיתית אלא יותר צידוק לקיומו של כל שלטון, שיתכן ויכול להיות גם שלטון טוטליטרי. אם כן, אני סבור כי ההסכמה שיכולה לבסס רוב הזמן את הסמכות
השלטונית היא ההסכמה המובלעת. דעתי היא שהמדינה במובן המעשי איננה יכולה להתקיים, ולכן גם
סמכותה אינה יכולה להתקיים, ללא הסכמה מובלעת של רובו המוחלט של הציבור לסמכותה השלטונית. המדינות כיום אינן בנויות ואינן יכולות להיות בנויות, לטעמי, כמדינות לוויתן שמפקחות על כל פרט שהאדם עושה ומציבות שוטר בכל פינת רחוב, אלא הן דומות יותר למדינה של לוק, בעלת הפיקוח, השיטור
והענישה המינמליים יותר. דבר זה נובע, לטעמי, מכך שהאדם באמת שואף לחיות בהרמוניה בחברה. אם כן, מדינות חופשיות, המאפשרות מעבר חופשי בין המדינות, בהחלט מבססות את תוקף שלטונן באמצעות ההסכמה המובלעת של האזרחים, שמתבססת על הישארותם במדינה. דעתי היא שכאשר אדם דוחה בכל תוקף את סמכותה של המדינה, גם אם הוא דל ביותר באמצעים, ובמידה והגבולות פתוחים, האדם יביע את חוסר הסכמתו של תוקף המדינה על ידי מעבר, והדוגמאות הכי משמעותיות לכך ניתנו בידי פליטי השואה שעברו לארה"ב או לישראל. ואולם, אם גבולותיה של המדינה סגורים, הרי זה ברור שהמדינה איננה פועלת
מתוקף סמכות שניתנה לה בידי האזרחים, אלא מתוקף כוח הזרוע בלבד, ולכן סמכותה מוטלת בספק. אולם, אני סבור כי קיים מובן שונה בו קיימת בעייתיות בהסכמה המובלעת של האזרח על סמכותה של
המדינה, והוא שהיא מסתמכת על הסכמה מובלעת אחרת של כל אנשי העולם, לחלוקה לעולם של מדינות, כלומר לכך שהאפשרות היחידה של האדם היא לחיות תחת מדינה, בעולם הזה. בנקודה זו אני סבור כי לא ניתן להגיד שהאדם הסכים בצורה מובלעת לכך, כיוון שהקמתן של המדינות הוא בהכרח תוצר כפייה מצד מדינות קיימות להקמת מדינה, ולכן, לדעתי, בעוד הסכמת האדם יכולה לתת תוקף לסמכות מדינה כזו או אחרת על האדם, היא איננה יכולה לתת תוקף להסכמתו לחיות באופן כללי במדינה, כלומר הסכמת האדם
נותנת לו לשנות את מצבו בתוך עולם קיים, שלא ברור מאיפה מגיע התוקף שלו.
