איך משליכים מהפוליטיאה על הנפש?- צדק בנפש
חכמה- חכמה. החלק השכלתני.
אומץ- היכולת של אדם לשמר את השיפוטים שלו לגבי מה נכון גם במצבים של סכנה, אי-נוחות, כאב וכו'. החלק העיזוזי.
מתינות וצדק- המצב הנפשי בו כל אחד מהחלקים עושה את מה שמתאים לו. זה לא מכריח סדר. החלק השכלתני בוחר מה טוב ונכון לנו ואנחנו פועלים בהתאם לזה.
מעשה ישר- "למעשה צדק אינו אודות עשיית הדברים החיצוניים, אלא אודות הדבר הפנימי, ושבאמת נוגע לנו ושיך לנו – לא להרשות לאף אחד מהעקרונות שבנפש לעשות את מה ששייך לדבר אחר, ולהתערב אחד בענייני השני…" (443d)
"לגרום לבריאות הינו להציב את הדברים בגוף כך שישלטו ויהיו נשלטים באופן טבעי אחד על ידי השני, ומחלה היא כאשר הם שולטים ונשלטים בניגוד לטבע. והאם אין עשיית צדק להציב את הדברים שבנפש כך שישלטו ויהיו נשלטים אחד על ידי השני, ואי צדק שישלטו ויהיו נשלטים כנגד הטבע אחד על ידי השני?" (444d)
פעולה בריאה היא פעולה שמגדילה את הבריאות, ופעולה ישרה היא פעולה שמגדילה את היושר בנפש. כל עוד זה משרת את הצדק בנפש שלנו, זו פעולה צודקת. הקונספט של הסדר וההרמוניה מתבטא גם כאן. אנחנו לא קוראים לבריאות נפשית צדק, אבל הניתוח של המדינה מראה לנו שזה אותו הדבר. אם אדם לא ישר הוא חולה בנפשו. צדק הוא מין היפר-בריאות.
פוליטיאה ספר ה'
התנאים להתממשותה של המדינה האידיאלית
סוקרטס מסביר על ההידרדרות האפשרית של המדינות וההידרדרות האפשרית של טיפוסים אנושיים. הוא אומר שההבדלים בין המעמדות אינם פיזיים, לכן אפשרי שתהיינה שומרות ושליטות.
"אם לא יהיה אחד מהשניים, או שהפילוסופים ימלכו במדינות או שהנקראים עכשיו מלכים ושליטים יעסקו בפילוסופיה עיסוק כן וכדי הצורך, ושני אלה, שלטון מדיני ופילוסופיה, יתחברו במקום אחד, שדלתו תיסגר בפני בעלי התכונות השכיחות הפונים עכשיו אל זה ואל זה בנפרד – אם לא יהיה כדבר הזה – לא יתכן שום קץ לפורעניות שבמדינות ואף לא למין האנושי בכלל, ואף המשטר הזה שהעלינו עכשיו בדברנו לא יצמח ויתאפשר קודם לכן, ולא יראה אור לעולם." (473d)
המדינה האידיאלית תוכל להתאפשר רק במידה ופילוסופים ישלטו. מהו הפילוסוף? מה הוא צריך לדעת בשביל לשלוט במדינה? הוא רוצה שנזדהה עם השליטים הפילוסופיים ונרצה לשלוט בנפשנו כמוהם.
מיהו הפילוסוף?
צריך לוודא שאם אומרים על מישהו שהוא אוהב משהו, הוא אוהב את הכול באובייקט, ולא רק חלק. אם מישהו אוהב ילדים, הוא אוהב את כל הילדים. אם מישהו אלכוהוליסט, הוא יאהב את כל היינות. פילוסוף הוא זה שאוהב את כל הדברים שאפשר לדעת. לכן, צריך להבחין בין אלו שראויים לתואר פילוסוף לבין אלו שלא באמת רוצים להתעסק בפילוסופיה אלא שהם נמשכים למראות היפים.
אידאת הטוב
דימוי השמש- מכל הדברים שלעצמם שהפילוסוף מנסה להבין יש צורה אחת שהיא החשובה ביותר ודרכה הוא מבין את כל הדברים האחרים. זוהי אידאת הטוב. הוא לא יודע בדיוק מה זה, אבל הוא נותן את הדימוי של השמש. הטוב בתחום המושכל מקביל לשמש בתחום הדברים הנראים- היא מאפשרת לנו לראות את הצבעים של הדברים בעולם. האור הוא דמוי-שמש, אבל הוא לא השמש, והוא זה שמאפשר לנו לראות. הצבעים מקבילים לדברים שהינם. הטוב כשלעצמו מאפשר לנו להכיר את הדברים שהינם בעזרת השכל. המקביל לאור זה האמת והידע.
יש קונספציה גיאומטרית של הטוב אצל אפלטון. אם אנחנו לא מבינים מה טוב בצדק, ולמה צדק הוא תמיד טוב, לא הבנו מה זה צדק.
יש עוד משל חשוב שלא נעבור עליו, משל הקו המחולק, שצריך לדעת אותו-
משל המערה- יש דברים שאנחנו קוראים להם "צדק", "יושר", "מתינות" ואנחנו רגילים לזהות אותם בתחום מסוים. הצדק, שקיים בתחום הפסיכולוגי, קיים גם בתחומים אחרים, אבל אנחנו לא קוראים לזה "צדק", כמו, למשל, "בריאות" שהיא צדק של הגוף. זה קיים גם בארכיטקטורה, ציור, אסטרולוגיה וכו', בתחומים הביולוגי, הקוסמי. אותה קונספציה של הצדק של הסדר קיימת גם בעולם עצמו בקונטקסטים שונים. הצדק הוא דבר טבעי של שיקוף הדברים בעולם, הוא לא דבר מלאכותי.
משל המערה מייצג את המצב שלנו בנוגע לחינוך, לא את המצב של הפוליטיאה שהיא מדינה מתוקנת. אנשים יושבים כאסירים מול קיר של מערה והם מסתכלים באותו הכיוון של הצלליות על הקיר שמוטלים ע"י האש והבובות. מישהו מבין האסירים שיכול לנחש את פעולת הצלליות נחשב כחכם, כי אף אחד מהאסירים לא ראה שום דבר חוץ מצללים. אם אחד מהאסירים ישתחרר, יסובב את ראשו אחורה ויראה את הבובות, האש ואת החיים האמיתיים בתוך המערה. ככל שהוא יתקרב לאש בהתחלה הראייה שלו תהיה לא-ברורה, ואז פתאום הוא יבין שמה שהוא ראה זה שיקוף של משהו אחר ויראה את הסיבות לחיים שהוא חווה עד עכשיו. מה שיקרה אם הוא ייצא מהמערה זה שהוא לא יראה כלום בגלל השמש ובסוף הוא יוכל להרים את ראשו אל השמש ולהבין את הסיבות להשתקפויות עצמן.
אם אותו האדם יחזור למערה ויגיד לאנשים שכל חייהם הם שקר וזה צללים של השתקפויות ולא העולם האמיתי הוא ייראה כאדם שיודע פחות, כי הוא לא ייראה כלום. הרעיונות שלו ייראו כל כך מופרכים שהם ישנאו אותו וירצו להרוג אותו.
אופציה אחת היא שהכבלים הם התאוות שכובלות אותנו לגוף ולא נותנים למחשבתנו להשתחרר ואופציה שנייה היא שהכבלים הם תוצר ישיר של הדימויים, של האומנויות של העולם המלאכותי (מוסיקה, אריגה וכו') שלא משקפים את הדברים הטבעיים. כל עוד העולם המלאכותי שאנו יוצרים לא בנוי כמו שצריך לפי הסדר הקוסמי, זה לא יאפשר לנו להגיד שהאומנות שאנו צורכים היא שיקוף של הסדרים הטבעיים. העולם האומנותי יכול להיות שיקוף של הסדרים הטבעיים (החינוך של השומרים).





