הסדר המתמטי של היקום הוא חלק מהשיקוף של התחומים השונים בחיים שלנו, התחום החברתי, הקוסמי, הביולוגי, האומנותי והאידאות. אפשר לתאר את מה שאנו קוראים לו "טוב" או "צודק" גם באמצעות מתמטיקה. החינוך של המנהיגים צריך להיות מושתת הרבה על לימודי מתמטיקה (גיאומטריה ואסטרונומיה) משום כך. אחרי שהם יודעים את זה הם יכולים ללמוד על התחומים האנושיים של צדק ורק אז הם יכולים לחזור לעיר ולהנהיג אותה.
פוליטיאה ספר ז'
חינוך אינו דבר מהסוג שאנשים מסוימים טוענים שהוא. הם טוענים למעשה שהם מכניסים לנשמה ידע שאינו נמצא בה, כאילו היו מכניסים ראיה לעיניים עוורות. אולם הטיעון שלנו מראה שיכולת זו של כולם הנמצאת בנפש, והכלי שבעזרתו מבין כל אחד, בדיוק כאילו לו עין לא היתה יכולה להסתובב אל האור מן הצללים שלא בשילוב עם הגוף כולו, כך גם הוא צריך להיות מסובב ביחד עם הנפש כולה מתוך מה שמתהווה עד שהיא תוכל לעמוד בהתבוננות בדברים המוארים ביותר בתחום מה שהינו.
פוליטיאה ספר ח'-ט'
| התדרדרות השלטון במדינה | התדרדרות הסדר בנפש |
| אריסטוקרטיה (שלטון הטובים) | האדם האריסטוקרטי (האדם בעל הסדר הנכון בנפשו)
|
| טימוקרטיה (שלטון המעמד הלוחם) | האדם הטימוקרטי (נשלט על ידי החלק העיזוזי: רודף כבוד)
|
| אוליגרכיה (שלטון המיעוט העשיר) | האדם האוליגרכי (נשלט על ידי החלק התשוקתי: מספק תשוקות הכרחיות בלבד) |
| דמוקרטיה ('שלטון' הרבים – מאפשר חופש מירבי) | האדם הדמוקרטי (נשלט על ידי החלק התשוקתי: אינו מבחין בין תשוקות הכרחיות לבלתי הכרחיות) |
| טירניה (שלטון כפוי של יחיד – לא מאפשר חופש כלל) | האדם הרודני (נשלט על ידי החלק התשוקתי: משועבד לתשוקה בלתי-הכרחית חסרת חוק)
|
פוליטיאה ספר ט'
"ניצור נא בדברינו תמונה שתהיה דומה לנשמה…
צור נא אפוא במחשבתך צורת חיה רבת תהפוכות ומרובת ראשים, וראשיה – שהם של חיות פראיות ומאולפות – סובבים אותה במעגל, והיא מסוגלת ליהפך לכל אותן חיות ולהצמיחן מתוך עצמה.
וצור עוד שתי דמויות: אחת אריה ואחת אדם: והראשונה תהא נא גדולה בהרבה מהאחרות, והשניה –שניה לגודל.
והנה הקיפן מבחוץ בדיוקנו של אחד מהם: בדמות האדם, ומי שאינו מסוגל להביט פנימה, אלא רואה את הקליפה בלבד, יהא סבור שלפניו בעל חי אחד: בן אדם."
פוליטיאה ספר י'
עוד הוכחה לאלמותיות הנפש
כל דבר מתכלה בגלל פגם שהוא ייחודי לו. מה שהורס גוף הוא מחלה, שהיא הפגם של הגוף. פגם של אוכל זה ריקבון, שהוא הפגם של האוכל. ריקבון לא גורם להרס של גוף, הוא יכול לגרום למחלה שתגרום להרס של גוף.
הפגם של הנפש הוא חוסר צדק, חוסר מתינות וכו'. אם יש משהו שיכול להרוס את הנפש זה פגמים נפשיים, אבל אף אחד לא מת מחוסר צדק או טיפשות, אז מתברר שהרעות הייחודיות הפנימיות שלו לא משמידים אותה, ולכן היא לא יכולה להיהרס מקלקלות נפשיות. הנפש גוררת איתה את אותן הקלקלות שייחודיות לה.
אריסטו חי במאה ה-4 לפנה"ס. הוא עסק בשאלות ביולוגיה (תחילת הטקסונומיה- סידור דברים עפ"י מחלקות), פילוסופיה, פיזיקה, מהי הנפש, הלוגיקה (פורמליזציה לאיך עושים טיעונים). הקים אקדמיה.
אתיקה ניקומאכית- טקסטים שהם סיכומי שיעורים של ניקומאכוס.
האתיקה- החלק הראשון- מהו הטבע וכיצד הוא מתנהג ומשתנה? החלק השני- תנועה.
אנחנו נתמקד בחלק השני, ספר א', ג', ח'.
הקטגוריות
מה מארגן ומסדרת את העולם? אצל האטומיסטים- האטומים. אצל אפלטון- האידאות. השכל, האויר, המים ועוד.
אצל אריסטו זה העצמים האינדיבידואלים. האיש האחד, הסוס האחד. זה העצם הראשוני שהוא שייך לעצם משני, כמו להיות אדם, או להיות סוס. אצל אריסטו אין תכונות בלי עצמים, בניגוד לאפלטון שאצלו האידאות קיימות גם בלי הגופים הממשיים. אצל אריסטו אין אדום בלי דברים אדומים, זו תכונה ששייך לעצמים קונקרטיים.
העצם הראשוני של אריסטו צריך להיות:
- יחיד (אפשר לעשות לו אינדיבידואציה)
- הוא לא תכונה של משהו אחר
- מתמיד מבעד לשינויים שחלים עליו, לכן הוא יכול לעבור שינוי, יכול לקבל תכונות מנוגדות בזמנים שונים, ועדיין להיות עצמו. פרמנידס אמר שא' לא יכול להפוך להיות ב', כי כל שינוי אומר שאתה מפסיק להיות משהו והופך להיות אחר, ואי אפשר להפסיק להיות. אריסטו אומר שהשינוי הוא שא' מפסיק להיות מובחן בתכונה ב' ומתחיל להיות מובחן בתכונה ג'.
יש 10 קטגוריות אונטולוגיות (שנוגע ל"יש", בניגוד לאפיסטמולוגי שזה מה שאנחנו יודעים על ה"יש"):
- העצם- בה תלויה כל הקטגוריות האחרות.
- איכות- כשמשהו עבר שינוי איכותי, משהו השתנה באופי שבו אנחנו חווים אותו.
- כמות- כשמשהו גדל.
- שינוי בבעלות.
- שינוי ביחס לדברים אחרים.
- ועוד.
השינויים הם לא בעצם אלא בתכונות. זה מאפשר לו להתעסק בטיעון בדרך שלא הצליחו עד כה. בדרך הזו אפשרי לקבל ידע על דברים משתנים, בניגוד לאפלטון (ולחלק מההוגים הקודמים) שאצלם אפשר לרכוש ידע רק על דברים שאינם משתנים.
בעיית ההיווצרות והכיליון
כיצד העצם מתהווה ומתכלה? ניתן להבחין בכך באמצעות שתי הבחנות:
- ההבחנה בין צורה לחומר- מה מתמיד, מה משתנה וסוגים שונים של שינוי.
- ההבחנה בין הכוח לבפועל- פוטנציאל ואקטואציה. מה שהוא פוטנציאלי הוא בכוח, למשל, לתינוק יש את הכוח להיות אדם גדול. בפועל- מה שבאמת קורה בסופו של דבר.
קל לתת דוגמאות בחפצים שהאדם יצר, משום שאנחנו יודעים מה עיקרון ההתהוות של הדבר (האדם) ואנחנו יודעים מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך.





