המדינה הצדקת – מדינה שיש בה צדקה היא מדינה שבה החוק המוחלט הוא שכל אחד חייב לעסוק בעניין אחד מענייני המדינה שלו הוא מוכשר ביותר מטבע בריאתו, כך שאדם יעשה דבר אחד ולא את הכול. הצדק הזה הוא המאפשר את שלוש הסגולות הטובות הראשונות של המדינה. אם המושלים יפעלו גם כדיינים, הם יקפידו על זכות הקניין, ולכן צדקה היא גם שאדם יחזיק במה ששיך לו ולא במה שיייך לזולתו. אם מישהו מרע למדינתו- הוא עושה עוול. אם אדם לא עושה את מה שהוא יכול לעשות הכי טוב לפי טבעו, הוא מזיק למדינה. יש שלושה מינים שאסור לעבור ביניהם: בעלי-מלאכה, אנשי המלחמה והיועצים והשומרים (המושלים).
האדם הצדיק והמדינה הצדקת
מדינה צדקת ואדם צדיק, שניהם צדיקים, ולכן אפשר להסיק על הצדקה מאחד לשני. אם מדינה צדקת כשכל אחד מהטבעים שלה עושה את שלו, ויש בה את שלושת הסגולות הראשונות של אומץ לב, יישוב הדעת וחכמה, כך גם האדם.
הנשמה בנויה משני חלקים: היגיון הנשמה, שבו היא שוקלת והוגה, וכוח התאוות, שרודף אחר מילוי הנאות למיניהן והוא חסר-היגיון. בנשמתו של כל אדם יש חלק שווה של שלושת המינים. ההיגיון צריך למשול, כי הוא החכם, והאומץ צריך להיות לו בעל ברית. שניהם גדלים ביחד בחינוך נכון של מוזיקה וגימנאסטיקה, וכך קטן כוח התאווה והחכמה והאומץ שולטים בתאוות להנאות הגוף.
צדקת המדינה היא עשיית האדם את שלו כלפי חוץ וצדקה של אדם היא עשיית האדם את שלו כלפי פנים- שאדם לא ייתן לכל מה שיש בו ביטוי, ולא ייתן לכוחות בנשמתו שיתערבו זה בענייניו של זה. עוול הוא המעשה שיבטל את המצב הזה וסכלות לסברה שמכוונת את מעשה העוול. ליצור צדקה בנשמה זה להתקין את היסודות בנשמה בדרך שישלטו אחד על השני ונכנעים אחד לשני לפי הטבע ועוול זה לעשות את זה בניגוד לטבע.
יש חמישה משטרי מדינה, ולכן יש חמישה משטרים נפשיים לאדם.
המשך הפוליטיאה ב'
גלאוקון ואדימנטוס, אחיו של אפלטון, מצטרפים
טענתו של גלאוקון אומר שלא צריך להיות צדיק, אבל צריך להיראות צדיק. אם הרע נראה צדיק והצדיק נראה רע, אז אי אפשר לדעת מי הצדיק האמיתי ומי הרשע האמיתי. גלאוקון אומר שהרוב חושבים שצריך להיות רשע ולהיראות צדיק, כך אפשר להתחמק מהעונשים על העוולות ולהנות מהיתרונות החברתיים. אדימנטוס מראה ציטטות שאומרות שגם האלים מעדיפים את מי שנראה כצדיק ולא בהכרח צדיק באמת, ומראה שאנחנו מחנכים לזה.
אפלטון מחפש את מה שהוא הכי מועיל והוא גם הרצוי מצד עצמו (שילוב של תועלתנות עם דאונטולוגיה). מבחינתו של סוקרטס חיים אמיתיים שמקיימים את הסגולה הטובה של הנשמה, יכולים להיות רק לצדיק, כלומר, קיום של צדק הוא תנאי הכרחי לקיום מלא של החיים.
משל האותיות
אם אתה קורא את האותיות הגדולות יותר, אתה עדיין לא יודע מה כתוב באותיות הקטנות יותר, אבל אתה יכול לחזור לאותיות הקטנות, להשוות ולראות אם אלו אותן האותיות.
הצדק קיים גם במדינה וגם באדם, אבל המדינה יותר גדולה, אז יותר קל לגלות את הצדק שבמדינה ומכאן אפשר לחזור לאדם ולהשוות אם הצדק הוא אכן דומה בשניהם.
יש שתי דרכים להבין את משל האותיות:
- מדינות מורכבות מבני אדם, אך לא בטוח שמה שרציונאלי על אדם אחד רציונאלי גם על ההמון ולהיפך.
- כל התכונות הן אותן התכונות, וגם אם הן מתבטאות במקומות שונים, הן אותן התכונה, לכן אפשר להסיק מתכונה מסוימת של המדינה לאותה התכונה באדם. אם נמצא את הצדק במדינה נמצא גם את הצדק הכללי.
החלק הפוליטי של הפוליטיאה
המדינות נוצרות מהצורך של בני אדם להתאגד לצרכים כלשהם, למשל, הצורך במזון, דירה, לבוש וכו'. אדימנטוס וסוקרטס מסכימים שחלוקת עבודה יעילה יותר, ומראים שיש צורך בהרבה בעלי מלאכה.
מעמדות המדינה:
מעמד בעלי המלאכה- התכונה השלטת במעמד זה היא התאוות. אם נניח להם, המדינה תהיה תאוותנית.
מעמד השומרים- התכונה השלטת בהם היא אומץ לב. הם כמו כלבים, שאוהבים את מי שהם מכירים ותוקפים את האויבים. כלב הוא חיה שמחפשת ידע.
מעמד המושלים- התכונה השלטת בהם היא החכמה. אלו שהם הכי פילוסופים באופי, והכי דואגים לטובת המדינה ולא לטובתם מבין השומרים יהפכו למושלים. השכר שלהם הוא שלא ימשלו בהם אנשים יותר גרועים, שזה העונש החמור ביותר.
כדאיות השמירה
למה לשומרים להיות שומרים? כי האושר שאותו אנחנו מחפשים לא מתבטא באחד מהחלקים, כי הוא האושר של המדינה כולה. אנחנו לא מחפשים את המדינה שבה השומרים הכי מאושרים, אלא המדינה שהיא בכללותה הכי מאושרת.
עמ' 294-298- אנשים מדמיינים שמה שצריך במדינה זה עוד חוקים, אבל אנשים מקולקלים עושים דברים מקולקלים. התפיסה שרק באמצעות החוקים אפשר לשפר את האנושות היא תפיסה מוטעית שלא מבינה את הטבע האנושי. סוקרטס טוען שכדי שנתקן את העולם צריך לתקן את החינוך ולא להוסיף חוקים.
