מייקל וולצר – תיאוריית המשמעות החברתית של הטובין. מטרה – הבנת אופן ההתהוות
של תפיסת הצדק החלוקתי בחברה המודרנית. התזה המרכזית:
.1 פלורליזם קיצוני – אין עיקרון צדק חלוקתי אוניברסלי, לכל סוג של טובין עיקרון חלוקתי
אחר הנקבע ע"פ המשמעות שלו.
.2 המשמעות החברתית של הטובין תלויה בקהילה הפרטיקולרית. .3 שוויון מורכב – אי שוויון בספירה חלוקתית של טוב מסוים אינה בהכרח לא צודקת. אי צדק
נוצר כשיש המרה של אי שוויון בתחום אחד לאי שוויון בתחום אחר.
התיאוריה של וולצר על טובין מתייחסת לכל מה שהוא בר שיתוף, חלוקה וחליפין בחברה המודרנית. הוא מדבר לא רק על הכנסה כספית, אלא גם על אהבה, חינוך, משמעות בחיים. הטובין המגוונים האלה מנוהלים ע"י קריטריונים פרטניים, שכן אין שום אמצעי חליפין אוניברסלי שמאפשר לתרגם טובין אחד לטובין אחר. לכן (לפי וולצר) אי אפשר לדבר על תיאוריה כוללת של צדק חלוקתי שנוגעת לכל תחומי החיים, אלא רק על הצדק
החלוקתי של טובין ספציפי.
טובין חברתיים וכלכליים נוצרים בהקשר חברתי ותרבותי. התפיסה הזו משתנה בין קהילות ולאורך ההיסטוריה. המשמעות החברתית של טובין מסוים מכתיבה את עקרונות הצדק החלוקתי הנוגע אליו. אם נדע מה המשמעות החברתית של טובין מסוים בחברה מסוימת, נוכל
לגזור מכך את עקרונות הצדק החלוקתי המנחים (או צריכים להנחות) את החברה הזו.
הקהילה מכוננת בעצמה את המשמעות החברתית של הטובין, ואסור לכפות עליה תפיסה חיצונית לגבי זה. אי אפשר לכפות משמעות חברתית אוניברסלית על החברה. השאלה הנכונה לגבי עקרונות הצדק החלוקתי אינה "מה אנשים רציונליים היו בוחרים בתנאים אידיאליים" (כמו שרולס מנסה לטעון,) אלא "מה האנשים החיים בחברה ספציפית היו בוחרים, בהתאם לתרבות ולנורמות של הקהילה שלהם ולטובין הספציפיים שהם צריכים לחלק." כפייה של עקרונות צדק הזרים למשמעות החברתית הינה אי-צדק בפני עצמה. יש משמעות לקהילה שיוצרת בעצמה את משמעות הטובין. הביקורת של וולצר על רולס – אי אפשר לדבר על טובין ראשוניים ועל עקרונות חלוקה באופן כללי, אלא רק על עקרונות חלוקה פרטיקולריים לטובין ספציפיים
בהקשר חברתי מסוים.
- ביקורת על התיאוריה של וולצר – היא לא מאפשרת להעביר ביקורת חיצונית על חברות
אחרות, ובכך אפשר להצדיק עוולות גדולות.
העמדה הנורמטיבית של וולצר – שוויון מורכב
"שוויון מורכב" – מה שמעניין אותנו בשוויון הוא לא שוויון בספירה מסוימת (לגבי טובין
מסוים,) אלא אי-המרה של שליטה על טובין מסוים לשליטה על טובין אחר.
"טובין דומיננטי" – טובין חברתי שבאמצעותו אפשר להשיג שליטה על טובין חברתיים אחרים.
למשל, כסף בחברה שלנו או חסד אלוהי בתיאוקרטיה.
"מונופול" – שליטה של מעמד/קבוצה מסוימת על טובין, ובפרט על הטובין הדומיננטי באותה
חברה.
מתוך המושגים האלה, ניתן לנסח פירושים שונים לאי-צדק שכרוך בכך:
.1 המונופול אינו צודק – הבעיה היא בקיומו של המונופול.
.2 הדומיננטיות אינה צודקת – הבעיה היא בטוב הדומיננטי הספציפי של החברה שלנו. .3 הסדר החברתי הוא לא צודק (גישה מרקסיסטית) – הטוב הדומיננטי לא צודק (ולכן
צריך להחליפו,) והמונופול לא צודק (ולכן צריך להחליף/לפרק אותו.)
"שוויון פשוט" – זו הגישה הליברלית הקלאסית (גם של רולס.) היא מאמצת את התפיסה שהבעיה היא בקיום המונופול. אם ננטרל את המונופול על הטוב הדומיננטי, חלוקת הטוב
בחברה תהיה צודקת יותר. וולצר מציג מספר ביקורות על הגישה הזו:
- ביקורת משיקולי חופש (מזכירה את הביקורת של נוזיק) – חירות מערערת תבניות. בחברה
חופשית, האנשים יפעלו באופן שיערער את השוויון בטובין הדומיננטי ולכן כל הזמן
נצטרך לפגוע בחירויות של הפרטים כדי לחתור לשוויון.
· נטרול המונופול על הטובין הדומיננטי ינטרל את עצם הדומיננטיות שלו, ויחליף
אותו בטובין דומיננטי אחר. למשל, אם הטוב הדומיננטי הוא חינוך ויצרנו שוויון בחינוך,
יווצר טוב דומיננטי חדש – אינטיליגנציה, או מאמץ.
- נטרול המונופול מצריך התערבות מדינתית מתמדת, מה שמוביל לכך שעוצמה פוליטית
הופכת לטוב הדומיננטי החדש.
"שוויון מורכב" – אוטונומיה חלוקתית בין תחומי חלוקה שונים. הגישה שוולצר תומך בה. שוויון מורכב מתיר, ואף מעודד, אי-שוויון בספירות מסוימות, אך חותר למצב בו הספירות השונות של החלוקה מופרדות זו מזו באופן כמה שיותר הרמטי. נניח – אני מצליח מאוד ומקבל הערכה בעולם האקדמי, אבל זה לא בא לידי ביטוי בספירה הכלכלית. לחילופין, אני מצליח מאוד
בספירה הכלכלית, אבל זה לא מיתרגם לכוח פוליטי.
וולצר מנסה לנסח עקרונות שיעמדו בעיקרון אי-ההמרה (אני לא יכול להמיר יתרונות בספירה ,X ליתרונות בספירה .)Y זה צריך להיות עקרון כללי, שיכול להתאים לנסיבות חברתיות שונות. הוא
מנסח מספר אפשרויות:
.1 סחר חליפין חופשי:
.a כל טוב יכול להיות מומר לטוב אחר באמצעות כסף (שהוא עצמו ניטרלי,) המחיר מייצג
את מידת הטוב שאנחנו מייחסים לטובין מסוים. הבעיות:
כסף אינו באמת ניטרלי בחברה – הוא טוב דומיננטי בפני עצמו.
יצירת מונופול של אנשי העסקים המוכשרים.
יש דברים שאינן למכירה: כאלה שאינם סחירים מהותית (חברות, אהבה, אמונה) וכאלה שאינם סחירים מוסרית (איברים, ילדים,) ושמערכת המחירים לא מציעה
לנו לפיכך דרך לחלק אותם.
.i
.ii
.iii
)desert( זכאות .2
.a רשות ניטרלית, שתחלק טובין למי שזכאי להם.
יש סוגים של טובין שלא ניתן לייחס להם זכאות – למשל, הדברים שאינם
למכירה (חברות, אהבה.) הקשר בין צדק לזכאות הוא רופף – לא תמיד יש מושג ברור של זכאות. יש גם דברים שאינם נתונים לרגולציה חיצונית – אי אפשר לאלץ אותי לאהוב מישהו גם
אם זה "מגיע לו."
לא יכולה להיות רשות ניטרלית. מי קובע מה ראוי? מי קובע מי יקבע מה ראוי?
.i
.ii
.iii
.3 עיקרון הצורך
.a כל אחד לפי יכולתו, וכל אחד לפי צרכיו.
.b בעיות:
מה לגבי חלוקה של טובין שאינם "צורך," אלא מותרות?
כיצד לחלק כשיש מחסור?
יש טובין שלא ראוי לחלק לפי צורך, אלא רק לפי קריטריונים מסוימים – למשל,
ציונים טובים.
.i
.ii
.iii
הרעיון הוא שכל עיקרון מתאים לספירות מסוימות, ולא מתאים לספירות אחרות. בגלל זה וולצר
טוען לצורך בפלורליזם.
האם שוויון מורכב אכן שוויוני? מה קורה אם יש אדם/שכבה חברתית שמצליחה בכל התחומים באופן גורף, תוך עמידה בעיקרון אי-ההמרה? וולצר – אם זה יקרה, אז אין מה לעשות וצריך לקבל את העליונות של שכבה מסוימת. אבל זה לא יכול לקרות באמת, כי הכישרונות שלנו
כבני אדם מגוונים.
שוויון מורכב כשוויון סטטוס – העניין המוסרי שלנו בשוויון אינו רק (או בעיקר) ברמת
הטובין, אלא בשוויון של סטטוס חברתי. בחברה המנוהלת לפי עקרונות השוויון המורכב,
מוקדי העוצמה הפוליטית, החברתית והכלכלית יהיו מנותקים ומפוזרים בידי אנשים וקבוצות שונות.





