חלוקה וזכויות קניין – נוזיק מאמין שלא רק שהחלוקה בD2- היא צודקת, אלא גם שכל ניסיון "לתקן" אותה (לחלק מחדש משאבים) מבטאת התייחסות אינסטרומנטלית
לאנשים. כחלק מהגישה הזו, נוזיק מאמין שבתהליך המיסוי, מפרה המדינה את זכות הקניין של הפרט. מיסוי הוא שווה ערך לעבודה בכפייה, ושווה ערך לאילוץ של האדם לעבוד בכפייה עבור מטרות מסוימות שהוא לא בחר. החריג היחיד הוא המחויבות של המדינה להגן על ביטחון התושבים וקיום זכויותיהם – לדעתו, ניתן להצדיק לקיחת מס לטובת זאת, כי מדובר
במטרות שסביר מאוד להניח שהאזרחים היו מסכימים עליהן לו היו נשאלים.
.3 עיקרון הצדק כפיצוי
אם קניין נלקח באופן בלתי צודק, יש לפצות את מי שזכויותיו נפגעו.
איך ניתן לדעת אם החלוקה הצודקת קיימת? נוזיק שם דגש על הצדק של התהליך "(צדק היסטורי" לעומת "צדק דפוסי.)" האם זה אומר שעלינו לבחון את ההיסטוריה כולה כדי להבין את התהליך בו התקבלה החלוקה הקיימת, ועל ידי כך להבין האם החלוקה
הנוכחית צודקת? איך עובד עקרון הפיצוי במקרים היסטוריים? יש קושי עם הפיצוי כשמדובר בעוולות
שנעשו לפני זמן רב.
ביקורת אפשרית על נוזיק: אם צריך לחשוב על צדק במונחים היסטוריים, ניתן להתייחס
לחלוקה מחודשת של המשאבים כמעין ניסיון לפצות על עוולות העבר.
הביקורת של הקהילתנות
מקורות ההשראה הליברליים – הובס, לוק, קאנט.
מקורות ההשראה הקהילתניים – אריסטו, הגל.
הקהילתנות היא גישה פילוסופית שמאתגרת את הליברליזם. הביקורות המרכזיות על
הליברליזם:
.1 מציב מטרה שאפתנית ובלתי ריאלית ליצירת תכנית אוניברסלית לחברה צודקת, מבלי
להתייחס למאפיינים ספציפיים של חברה ספציפית. .2 מניח שאינדיבידואלים פועלים ממניעים אנוכיים, כלומר ללא שיקולים מסורתיים, חברתיים
ומוסריים.
.3 מתעלם מההקשר החברתי, ההיסטורי והתרבותית בו פועלים האנשים.
.4 מתבסס על הנחות מטפיזיות מופרכות – עצם קיומו של סובייקט אוניברסלי המשוחרר
מההיסטוריה ומהחברה.
.5 מתיימר לניטרליות מוסרית, אך בפועל מקדם תפיסות מוסר מערביות ספציפיות.
אנחנו נתמקד בגישה הקהילתנית לצדק, ובפרט בביקורת שהיא מציבה לרולס.
מקינטייר – קהילתנות רדיקלית. האדם הוא סוכן הפועל בהקשר החברתי, תרבותי וערכי, אי
אפשר לבנות תיאוריה פילוסופית מוסרית שלא תהיה פרטיקולרית. האינדיבדואליזם הליברלי
מדמיין עולם של אינדיבדואלים נפרדים, אך בעולם כזה לא הייתה משמעות לתפיסת הטוב.
צ'רלס טיילור – אטומיזם ואוטונומיה. יש ערך מוסרי לאינדיבידואל, כמו שהליברלים חושבים. אבל הם מדגישים יתר על המידה את זכויות האינדיבידואל מבלי לדון בתנאים החברתיים המאפשרים לממש את זה. הערכה חזקה – דירוג רצונות מדרג ראשון ורצונות מדרג שני בחוויה האישית של הסובייקט, בהתאם למטרות שלו. טיילור טוען שהרצונות מהדרג השני תלויים בהקשר החברתי והקהילתי, ולכן הליברלים עושים טעות כאשר הם מתעלמים מהם. בעד אינדיבידואליזם, נגד אטומיזם – ללא הקשר חברתי האינדיבידואל הופך ל"-אטום"
מנוכר.
מייקל סנדל – קדימות הצודק לטוב. הביקורת של סנדל מתמקדת ישירות ברולס. רולס מפריד בין תפיסת הצדק לתפיסת הטוב, וטוען שחברה צודקת היא ניטרלית בהגדרתה מבחינת תפיסת הטוב (ומאפשרת לכל אינדיבידואל לממש את תפיסת הטוב של עצמו.) "מה צודק" הינה קטגוריה מוסרית הנפרדת – וקודמת – מ"-מה טוב." "מסך הבערות" של רולס מאפשר לממש את ההפרדה
הזאת בצורה אפקטיבית. הניסוח של רולס מניח שניתן לקיים דיון על עקרונות הצדק מבלי להישען על שום תפיסה מוסרית ספציפית. "העצמי הבלתי-מוכבד" (רולס) – פרט שאינו "מוכבד" ע"י תמונת עולם מסוימת ואין לו מחויבות לערכים מסוימים. זה הפרט שרולס מדמיין מאחורי מסך הבערות. לגישת
סנדל, החברה שהמודל של רולס מייצג היא "רפובליקה פרוצדורלית–" חברה שאיננה קהילה, אלא אוסף של אינדיבידואלים, שהקשרים ביניהם מכוננים ע"י בחירה חופשית. זה מודל שלא מאפשר קהילה במובן העמוק, למרות שעקרונות הצדק הליברלי נשענים באופן מובלע על
יתרונות הקהילה הפוליטית (למשל החובה לציית לחוק.)
התגובה של רולס לביקורת הקהילתנית:
.1 המצב של "מסך הבערות" הוא היפותטי (ניסוי מחשבתי) – רולס לא באמת חושב שניתן
לדמיין במציאות אדם המנותק לחלוטין מכל תפיסת טוב שהיא. .2 בני אדם אכן מובנים חברתית ע"י החברה בה הם חיים (כמו שחושבים הקהילתנים) – לכן
חשוב להתייחס לא רק לצדק פרטי בין אנשים, אלא גם למנגנונים החברתיים הצודקים,
מתוך הנחה שמבנה בסיסי צודק מכונן חברה צודקת בכל המובנים. לדעת רולס, זה בדיוק
מה שהתיאוריה שלו עושה, ולכן אי אפשר להאשים אותו בהתמקדות יתר באינדיבידואלים. .3 צדק כהוגנות אינו יכול להישען על תפיסת טוב אחת. הפלורליזם שקיים בחברה שלנו ביחס לתפיסות טוב הוא דבר ראוי ורצוי, שנובע מהיותנו חלוקים בנוגע לשאלות אתיות ומטאפיזיות
ראשוניות. כל ניסיון להכפיף את הצדק שלנו לתפיסת טוב מסוימת יפר חירויות של אנשים,
ויפגע בנו בחברה.





