הארט – שיתוף פעולה מייצר חובות. כאשר אדם הוא חלק מפרויקט של שת"פ לטובת טוב משותף, קיימת חובה מוסרית כלפי המשתתפים האחרים לשאת בנטל ייצור הטוב המשותף. לפי הטענה הזו, המדינה היא פרויקט של טוב משותף, התלויה בציות לחוק של כלל האזרחים. בניגוד
לטיעון אסירות התודה, המחויבות כאן היא כלפי שאר האזרחים, לא כלפי המדינה.
מהלך הטיעון: עיקרון ההגינות מבסס חובה מוסרית לשאת בנטל באופן הוגן ß המדינה היא פרויקט של שיתוף פעולה לשם יצירת טוב משותף ß החובה המוסרית לשאת בנטל באופן הוגן
מבססת חובת ציות לחוק.
o רוברט נוזיק – טיעון ליברטריאני נגד עקרון ההגינות. נוזיק טוען שגם אם אני נהנה
מהטובין, אם לא התחייבתי במפורש למלא את חלקי בייצורו, אני לא מחויב לעשות זאת. הסיבה לכך שהיא שיכול להיות שההעדפה שלי היא שלא תהיה לי חובה וגם שלא אוכל ליהנות מהטובין. כלומר, אם הייתה לנו אלטרנטיבה היינו נמנעים מהחובה ומוותרים על הטובין. אני נהנה מהטובין שהמדינה מייצרת, אבל אם זה היה תלוי בי, הייתי מעדיף שלא תהיה מדינה ובלבד שלא תהיה לי החובה לציית לחוק. כלומר – נוזיק מצדיק מוסרית
"נוסעים חופשיים."
o ביקורת על נוזיק – סימונס: הנאה מהטובין היא הסכמה שבשתיקה. אם לא
נמנעתי במופגן משימוש בטובין, זה מטיל עליי חובה מסוימת לשאת בנטל של
ייצורו.
ביקורת נוספת – האם המדינה היא פרויקט של שיתוף פעולה? אנחנו לא נושאים בעול מתוך מוטיבציה של שת"פ, אלא מתוך כפייה. סימונס – סוג הטובין שהמדינה מספקת הוא לא כזה שהאזרחי יכול לבחור להימנע ממנו (לדוג' ביטחון.) מכיוון אין לנו דרך לפנות למדינה בבקשה שלא תכלול אותנו בפרויקט מסוים של טובין ציבורי, אין לנו גם יכולת לתת הסכמה
באופן חופשי.
כתוצאה מהקשיים האלה, יש הטוענים שעיקרון ההגינות למעשה מתבסס על עיקרון ההסכמה
בשתיקה.
.4 חובות קהילתיות – שייכות מבססת חובה
המשותף לטיעונים הקודמים (טיעון האמנה החברתית, טיעון אסירות התודה, עיקרון ההגינות) –
חובה נובעת מאינטראקציה: קיבלנו משהו/חתמנו על חוזה, וכך נוצרה החובה.
הקושי – 98% מאוכלוסיית העולם נולדים ומתים באותה המדינה. לכן, לא ברור באיזו מידה ניתן
לייחס להשתייכות למסגרת המדינתית ממד וולונטרי – בעיית הוולונטריזם.
טיעון החובות הקהילתיות – מה שמבסס חובה הוא השייכות לקבוצה. בניגוד לפעולה,
שייכות אינה בהכרח וולונטרית.
הגל – תפיסה אנטי-וולונטריסטית. החובה לציית לחוק נובעת מתוך עצם השייכות למדינה,
בדומה לחובה כלפי המשפחה. הייחודיות של חובות משפחתיות: החובה לא נובעת
מאינטראקציה. יש לנו חובה לבני המשפחה למרות שלא הבענו הסכמה להשתייך למשפחה, שתקפות גם במידה שבני המשפחה לא היטיבו אתנו, וגם כאשר הם לא נושאים בנטל "הפרויקט המשותף." בנוסף, החובה היא עצמאית, כלומר לא נובעת משום דבר אחר מלבד עצם קיומו של
הקשר המשפחתי (למה להציל את אשתי מטביעה ולא אדם זר? כי היא אשתי.)
רונלד דבורקין (בהמשך להגל) – השייכות למדינה, בדומה לשייכות למשפחה, נושאת
עמה חובות מוסריות הנובעות מהשייכות לקהילה. חובות השתייכותיות אלה מכילות, בין
השאר, את החובה לציית לחוק, מעצם היותו ביטוי לנורמות של הקהילה. לפי דבורקין, רק קהילה "אמיתית" מבססת חובות השתייכותיות. קהילה אמיתית מוגדרת כך
שחברי הקהילה רואים בחובותיהם –
- חובות מיוחדות, ולא כלליות – חובות כלפי חברי הקהילה, ולא כלפי כל אדם.
- חובות אישיות, ולא קולקטיביות – חובות לא ביחס למדינה, אלא ביחס לכל אחד מחברי
הקהילה.
- חובות של דאגה כללית לאחר, ולא מילוי כללים ספציפיים.
- חובות של יחס שוויוני כלפי כל חברי הקהילה – קהילה שבמהותה היא לא שוויונית (כמו
חברת עבדות) היא לא קהילה אמיתית. ניסיון של דבורקין לגדר את הטיעון שלו כך שלא
יהיה תקף לקהילות לא צודקות.
התנגדויות לטענה של דבורקין –
.1 ניתן להטיל ספק באנלוגיה בין מדינה למשפחה. משפחה מבוססת על קשר בינאישי קרוב של קבוצת אנשים קטנה. מדינה היא קהילה שלא פגשתי 99.9% מחבריה. קשר
משפחתי מבוסס על רגש, לא בטוח שהשייכות למדינה מעוררת (או צריכה לעורר) רגשות
באותה מידה. הערך של השייכות המשפחתית לא אינסטרומנטלי (כלומר, לא תועלתני.) הבעיה החמורה ביותר היא שהחובות המשפחתיות לא מבססות סמכות לציות (אלא לכל היותר חובה לכבד.) אמנם יש משפחות פטרנליסטיות עם חובת ציות, אבל אנחנו לא רוצים שהמדינה תהיה פטרנליסטית. בעיה באנלוגיה – המדינה המודרנית הביורוקרטית לא דומה
למשפחה ברוב המובנים. .2 יש הבדל בין אינטואיציית החובה לחובה עצמה. צריך לקחת בעירבון מוגבל את
האינטואיציות שלנו ביחס להיותה של חובת הציות לחוק חובה השתייכותית. אנחנו חיים במדינה, שכמו כל מדינה מנסה לעצב בנו תחושה סובייקטיבית של חובה כלפי קהילה מדומיינת. לכן, אין דרך לדעת אם האינטואיציה הזו ניטרלית או נובעת ממערכי הכוח
בחברה.
האופי המוסרי של הקהילה הפוליטית – לפי דבורקין, אין חובת השתייכות לקהילות לא-מוסריות. אבל הטלת המגבלות המוסריות היא תוספת "חיצונית" לטיעון שלו – יכולה להיות קהילה אמיתית שעונה על כל הקריטריונים, והיא לא מוסרית כלפי פנים או כלפי חוץ. זה מערער על עצמאות הטיעון. אם יש לנו חובות השתייכותיות והן תקפות רק לקהילות צודקות, אז המאפיין
החשוב הוא הצדק, ולא עצם השייכות לקהילה.
יולי תמיר – חובות השתייכותיות הן בלתי-תלויות באופי הנורמטיבי של הקהילה. אם החובה מבוססת על השתייכות, גם קהילות לא-מוסריות יבססו חובה מוסרית. חובות הן לא דבר מוחלט
(לפי הגישה הפלורליסטית,) ולכן בקהילה לא-מוסרית נוצרת דילמה מוסרית בין החובות
ההשתייכותיות לבין חובות מוסריות אחרות.





