א. מהו בדיוק טיעון השאלה הפתוחה ?
ב. הציגו את אחת הביקורות על טיעון זה .
ג. מדוע לחשוב שמור בכל זאת עלה על משהו חשוב ועמוק?
א. טיעון השאלה הפתוחה נוגע לשאלה "מה עושה את השיפוטים המוסריים לאמיתיים או שקריים." תחת הכותרת של הקוגנטיביזם, הטוען כי ניתן לתת ערכי אמת לטענות מוסריות, ישנה מחלוקת בין
הנטורליסטים לנון-נטורליסטים בנוגע לשאלה מה מכונן את ערכי האמת הללו. על פי הנטורליסטים, התכונות המוסריות צריכות להיות תכונות טבעיות הניתנות לתיאור מדעי ולתצפית, ולפי הנון נטורליסטים התכונות המוסריות יכולות להיות גם תכונות מופשטות שאין אפשרות לצפות בהן. אחד מראשי
הקוגנטיביסטים הנון נטורליסטים הוא מור שטוען שהטוב הוא תכונה לא נטורליסטית, שניתן להכירה באינטואיציה בלבד .בטיעון השאלה הפתוחה הוא משתמש על מנת לדחות את הטענות לכך שתכונות
מוסריות הן תכונות נטורליסטיות, בו הוא טוען שהקוגניטיביסטים משתמשים בכשל נטורליסטי, כלומר ניסיון
לתאר את מה שלא ניתן לתיאור על ידי החושים, כשהם טוענים שקיים טוב נטורליסטי.
מהלך הטיעון:
)1 הנחה: נניח ש"טוב" שקול אנליטית לתכונה טבעית N (למשל, מענג, או משהו רצוי.) לכן,
)2 שקילות מההנחה: חלק מהמובן של הטענה X הוא ,N הוא ש X הוא טוב (לדוגמא: X מענג, X טוב.)
ולכן, )3 שאלה ריקה/סגורה: מי ששואל "האם X שהוא N הוא גם טוב"? מפגין בלבול מושגי, כיוון שהנחנו
ש"טוב" שקול אנליטית ל ,N אז השאלה לא במקום.
)4 השאלה הפתוחה: עם זאת, לכל תכונה טבעית N השאלה נותרת פתוחה אם X שהוא N הוא גם טוב,
כיוון שלכל תכונה טבעית N לא באמת ברור באופן מוחלט שהיא טובה. )5 מסקנה: לכן לא יכול להיות שטוב שקול אנליטית לתכונה טבעית ,N כי השאלה מהו הטוב תמיד
פתוחה.
)6 פיתוח המסקנה: התכונה של "היות טוב" לא יכולה להיות, כעניין של הכרח מושגי, זהה לתכונה
של היות .N
ב. אחת הביקורות על טיעון השאלה הפתוחה, טוענת שהטיעון עומד על הנחה לא נכונה של מהי אנליזה.
טיעונו של הביקורת הוא כדלהלן:
.1 הנביעה של סעיף 5 מסעיף 4 מניח שטענות אנליטיות אמיתיות הן מובנות מאליהן ואינן מספקות כל
אינפורמציה, בדומה לטענה: "כל הרווקים לא נשואים," ולכן אם השאלה פתוחה אז סעיף .5 .2 מור יכול להשיב שטענות אנליטיות הן באמת כאלה, כלומר מור טוען בעד פרדוקס האנליזה: אנליזה של מושג מסוים צריכה להיות גם נכונה וגם אינפורמטיבית, אולם כדי שהיא תהיה נכונה לחלוטין היא
לא יכולה להיות אינפורמטיבית, כפי שמשתקף בטענה "כל הרווקים לא נשואים" – ההגדרה של
הרווקים היא שהם לא נשואים, כך שזאת טענה טריויאלית בלבד. כך שמור מפריד בין טענה סינתטית, "כל הרווקים בלונדינים," כלומר טענה שקשורה למושג אך לא שווה לו, לטענה אנליטית "כל הרווקים
נשואים," כלומר טענה שווה לחלוטין למושג. .3 אולם, פרדוקס האנליזה הוא איננו פרדוקס, ואנליזה יכולה להסביר לי לא רק איך להשתמש במושג (במקום רווק להגיד לא נשוי,) אלא גם להסביר את המושג "(כל הרווקים הם לא נשואים" היא איננה
טענה טריויאלית ריקה מתוכן, היא אומרת גם אומרת משהו אינפורמטיבי על מהם הרווקים.) דרך אחת להסביר למה אין פרדוקס, קשורה לאבחנה בין "לדעת איך" ל"לדעת ש," כלומר אני יכול להגיד ש"אני יודע עברית" כי אני יודע לדבר בעברית באופן תקין, אבל זה לא אומר שאני יודע את כללי הדקדוק של העברית. אני יכול להגיד שאני יודע להשתמש במושג הטוב גם בלי שאדע למה שקול המושג טוב כתכונה N מסוימת. אם מגלים לי בניתוח אנליטי שהטוב שקול ל ,N הניתוח האנליטי
מבהיר לי משהו, והוא לא טענה טריויאלית. .4 מכאן שיכול להיות שהשאלה נשארת פתוחה, אבל עדיין "היות טוב" יהיה זהה מושגית ושקול אנליטית
ל"היות ."N
ג. מור בכל זאת עלה על משהו חשוב ועמוק, כיוון שניתן באמצעותו, לדוגמא, לדחות את האינטרנליזם:
.1 נניח שלהגיד שדבר שהוא טוב שקול אנליטית לדבר שהוא מניע לפעולה (הנחת האינטרנליזם, השיפוט
המוסרי מניע לפעולה.)
.2 הטענה ש X הוא טוב שקולה לטענה ש X הוא מניע לפעולה.
.3 השאלה "משהו הוא טוב, אבל האם הוא מניע לפעולה"? אמורה לכאורה להעיד על בלבול מושגי.
.4 אולם השאלה הזו פתוחה אינטואיטיבית – ולא נראה שכל דבר שהוא טוב הוא מניע לפעולה.
.5 היות טוב לא שקול אנליטית להיות מניע לפעולה.
.6 אין זהות מושגית בין טוב למניע לפעולה, והאינטרנליזם נכשל.





