איראן: אחמנים (מאה 6 לפנה"ס) ß בית סלווקוס (330 לפנה"ס, אלכסנדר מוקדון) ß פרתים (מאה שנייה לפנה"ס) ß סאסאנים (224 לספירה). בתקופת ההתנצרות שולט בארמניה נצר לשושלת האיראנית הפרתית – ארשקוני. בארמניה נשאר כמעט השריד היחיד של הפרתים, לאחר ההשתלטות האלימה של הסאסאנים באיראן.
יוון: היוונים ß הרומאים (330 לפנה"ס) ß הביזנטים (קונסטנטינוס מעביר ב-330 לספירה את בירתו מרומא לקונסטנטינופול). ב-395 האימפריה הרומאית שבירתה בקונסטנטינופול מתחלקת לשני חלקים – האימפריה הרומית המערבית שבירתה רומא והאימפריה הרומית המזרחית שבירתה קונסטנטינופול. האימפריה הרומית נעלמת בעקבות ההגירה של העמים הגרמאנים. הנפילה הסופית של האימפריה הביזנטית היא ב-1453, שבה נכבשת קונסט' על ידי העות'מאנים.
ההתנצרות משנה את התמונה מבחינת המפה הבין לאומית. ארמניה מתנצרת בין 301-314. ב-305 דיוקלטיאנוס עוזב את השלטון. הוא היה גדול רודפי הנוצרים. לאחר תקופתו נגמרו רדיפות הנוצרים.
גריגורי (ההוא מהבור) מכונה "גריגור המאיר", זה שהביא את האמונה הנכונה. גריגור מייסד את הנצרות בארמניה והיא הופכת לנוצרית כממלכה. זה לא אומר שאין יותר זורואסטריזם, למרות שמקדשים זורואסטרים מושמדים. מטיפים לנצרות בכל רחבי ארמניה, באלבניה הקווקזית, ואיבריה הקווקזית. מתקיימות הטבלות המוניות והדת הנוצרית הופכת להיות השולטת באיזור. בתקופת גריגורי נבנות הכנסיות.
תחילת המאה הרביעית, אמנם ארמניה מתוארת כממלכה אחת מחוברת אך זו כנראה לא התמונה האמיתית. למעשה, ארמניה מתחלקת לשני חלקים – "ארמניה הגדולה" , בהשפעה פרסית תחת האימפריה הסאסאנית תחת יורשיו של טרדט, ו"ארמניה הקטנה" שהופכת להיות יותר ויותר רומית – ביזנטית. רומא מתנצרת ב-313, זה התאריך בו קונסטנטין מכריז על הדת הנוצרית כדת מותרת, לא רודפים יותר את הנוצרים. הקיסר תיאדוסיוס הראשון מכריז על נוצריותה של רומא בשנה 380. במערב יש יותר ויותר השפעה רומאית.
מי ששולט בארמניה עצמה הם הנחררים – NAKHARAR. הם שולטים בעיקר בארמניה הגדולה אך זה הולך ומשתנה. מדובר על אצילים. האציל ששולט בשטח שולט באדמה מאוד גדולה והוא משהו שנבחר מתוך המשפחה והוא שולט באדמות מטעם המשפחה. הנחררים בוחרים את המלך שלהם. הם בוחרים את המלך בדרך כלל ממשפחת ARSHAKUNY. הנחררה הארשקוני הוא המלך, ממשפחות אחרות ממונים מפקדי הצבא ובעלי תפקידים נוספים. המלך איננו מלך כל יכול אלא הוא יותר ראשון בין שווים. באיראן פועלת אותה שיטה, גם באיראן יש נחררים. באיזור המערבי השיטה הזו פחות מסתדרת, כיוון ששם בעיקר נהוגה העברת השליטה באמצעות ירושה ולא על פי בחירה. בהדרגה הנחררה הארשקוני הופך להיות השליט של ארמניה הגדולה וארמניה הקטנה הופכת לחלק ארמני בתוך האימפריה הרומית.
הארמנים מתחילים לפזול מערבה בעקבות ההתנצרות, והסאסאנים לא אהבו את המגמה הזו. הסאסאנים לא מגלים סבלנות דתית, הם רוצים מבחינתם שארמניה תהיה זורואסטרית. הם לא רוצים שיהיו קשרים של ארמניה עם המערב. הייתה תקופה ששהפור השני, מלך איראן, היגלה ארמנים ויהודים מארמניה לאיראן. אחד המלכים הארמנים נמלט לרומא ומוחזר לארמניה בחסות רומאית.
המערב הופך לרומאי והמזרח נשאר ממלכה עצמאית.
נבנות כנסיות בארמניה, נלמדת הנצרות, אך לא ניתן לכתוב את עקרי האמונה, כי אין כתב ארמני. לא ניתן לכתוב בשפת העם את התנ"ך והברית החדשה. בתפילות קראו את התפילה או בסורית או ביוונית ואז פירשו לעם. מחליטים שצריך להתחיל לכתוב בארמנית, אי אפשר רק לדבר, ולכתוב בשפות אחרות שהעם לא מבין.
נבחר מלומד אחד, ידען שפות, ,MESROP MASHTOTS. משטוץ מנסה להתאים כתב לשפה הארמנית. מדובר על תחילתה של המאה החמישית. המלך, ששמו VRAMSHAPU, נותן את ברכתו ומייפים את כוחו של משטוץ למצוא כתב מתאים. הוא מחפש כתבים שונים שיתאימו לצלילים הארמנים.
נגלה לו חזיון מהאל שבו הוא רואה ארבעה טורים של תשע אותיות כל אחד – 36 אותיות. ביחד עם תלמידו רופינוס הוא מעצב את האותיות שנגלו לו בחלום. מדובר על כתב ייחודי עם השראה משפות אחרות.
האותיות הארמניות משמשות גם לייצוג מספרים. הטור הראשון ייצג אחדות, השני עשרות, והבאים אחריו מאות ואלפים.
יש שתי נקודות ציון בהסטוריה הארמנית – ההתנצרות והמצאת הכתב. הכתב מבחינת הארמנים הוא במעמד של קדושה. גם משטוץ עצמו נחשב לאחד הקדושים החשובים בכנסייה הארמנית. הוא איפשר את הפצת האמונה הנוצרית באמצעות כתבים. במידה רבה השפה הארמנית שהשתמרה באמצעות הכתב הארמני, איפשרה לארמנים לשרוד, בתוך איזור שבו יש שתי אימפריות גדולות שדוברות שפות אחרות ומפיצות כתבים של שפותיהם.
ברגע שיש כתב מתחילה תקופה אדירה של תרגומים. ראשית מתרגמים את התנ"ך והברית החדשה. התנ"ך הנוצרי כולל בתוכו גגם את ספרי המכבים.
אחד מתלמידיו של משטוץ, ששמו KORIUN, כותב את תולדות חייו של מורו. זה הספר המקורי הראשון שנכתב בארמנית.
הספר הראשון שמתורגם הוא ספר "משלי".





