- אגאתנגלוס (״חדשות טובות״) היה היסטוריון יווני אשר כתב על אודותיו של סט. גרגורי המאיר. לא ידועה התקופה המדוייקת בה חי ופעל אך ההערכות הן שאיפשהו בין 450 לספירה למאה ה-10. מעבר לאגאתנגלוס, ישנו עוד מקור ארמני אחד אשר נוגע בקורותיו של סט. גרגורי והוא שונה לחלוטין מהראשון.
- אגאתנגלוס כותב ״הגיוגרפיה – ביוגרפיה של קדוש אשר מציירת אותה באופן חיובי ומלא הערצה. נהוג שכותב ההגיוגרפיה כותב על כך שהוא עד לאירועים במקור ראשון. המחבר טוען כי על אף הסובייקטיביות שאופפת את כתב זה, יש לכתביו של אגאתנגלוס משמעות היסטורית רבה ושהאישים והאירועים שהתרחשו בכתביו מעוגנים בעובדות ההיסטוריות של התקופה ושההשפעה שלו על ארמניה והנצרות היא עצומה.
- כתביו של אגאתנגלוס כתובים בצורה מאוד דומה לביטויי התנ״ך ולמעשה מנסים במידה רבה לחכות את סיפורי התנ״ך. כך למשל מסופר על זמנו של סט. גרגוריוס בבור – במקביל לסיפורו של אליהו הנביא או אף של יוסף. עם זאת, הוא אינו מנסה לכתוב את קורותיו של סט. גרגוריוס אלא ליצור נרטיב אשר יהווה בסיס לכנסייה ולהיררכיה שלה.
פרולוג:
הכותב (אגאתנגלוס) פותח בהשוואה בין תפקידו כמחבר היסטוריה למסעותם של מלחים. כשם שהם נתונים לכוחות הים ומגיעים לביתם בסופה של דרך ארוכה עם מיני טוב לביתם או לממלכתם – כך הוא נתון לרחמי הנסיכים אשר מבקשים תיעוד של אירועי העבר. לאורך הפרולוג הוא משווה את כתיבת ההיסטוריה שלו על קדושים אשר מעטרים את כתריהם של מלכים, מעוררים ומאירים, ומשרים טוב וחכמה מסביבם לאותם דייגים אשר חוזרים עם תבלינים חדשים, צמחי מרפא ומפיצים כל טוב סביבם. המשך התיאורים שלו מאוד נוצריים ומייצגים את ישו- ״הקדושים הם האורות המכוונים לממלכתו של האל״, ״הם נותנים מנוח לעייף והיגע״, הם עונו ונתנו את חייהם לאל והרוויחו חיים חדשים״.
אגאתנגלוס מצהיר כי כתיבת ה״היסטוריה״ שלו הקוראים יוכלו לספוג מעט חכמה רוחנית. משם הוא מספר על כך שהוא מגיע מרומא לחצר הממלכה בתקופת מלכותו של טרדט. הוא כותב כי לאורך ה״היסטוריה״ הוא יספר על כיצד איש קדוש אחד גרם למלך להתנצר והביא את כל ארמניה לקבל את הנצרות. כמו כן הוא יכתוב על סילוק הפאגאניזם מארמניה ובניית מוסד הכנסייה.
פרק 1:
אגאתנגלוס כותב על המלחמה בה המלך הארמני חוסרוב מצליח להסב נזקים לפרסים במרד גדול. לאחר 10 שנות מרד המלך הפרסי הרכיז כי מי שיעזור לו לסיים את המרד יזכה בכתר ותואר מלכות גבוה. נסיך בשם אנק הציע למלך הפרסי את עזרתו. הוא היגר לארמניה ואמר למלך חוסרוב כי הוא מורד במלך הפרסי ומחפש מקלט אצלו ביחד עם משפחתו. לאחר זמן מה אנק ואחיו רוצחים את חוסרוב ונרצחים בעצמם על ידי אנשי המלך הארמני. המלך הפרסי ניצל את האבל בעם הארמני, כבש את הממלכה והכריז על עצמו כמלך שם. בנו של חוסרוב, טרדט, ניצל ועבר לגדול בקפדוקיה, יוון – שם למד לשנוא נוצרים (תקופה בה היוונים רדפו את הנוצרים).
מן הצד השני מסופר על גרגוריוס (לימים גרגוריוס הקדוש) שהיה בנו של אנק – אחד מרוצחי אביו של טרדט וניצל אף הוא מהטבח במשפחתו, גדל גרגוריוס במנזר נוצרי בכדי לכפר על מעשי אביו. בתום זמן מה, חזר גרגוריוס לארמניה והציע את עצמו לידי טרדט, כאשר הוא מסתיר את זהות אביו. טרדט, שכאמור שנא נוצרים תפס ועינה אותו בשל היותו נוצרי וניסה לגרום לו
לכפור בנצרות ולהאמין באלים הפאגאניים. טרדט, בעקבות חבירתו ליוונים ונצחונם בקרב מול הפרסים, השתלט מחדש על הממלכה הארמנית והוכרז כשליט בה.
בסוף הפרק מסופר על כך שטרדט מענה רבות את גרגוריוס בכל מיני סוגי עינויים בכדי שישתחווה לאלה הפאגאנית אנהיטה. כאשר גרגוריוס לא עושה זאת לאורך זמן ולאחר שאחד המשרתים של טרדט מספר לו כי גרגוריוס הוא בנו של אנק רוצח אביו, טרדט מצווה להכניס את גרגוריוס לתוך בור עד שימות, שם הוא יישאר כ-13 שנה.
פרק 2:
גרגוריוס הצליח לשרוד לאורך זמן בזכות אלמנה מבוגרת אשר נטען כי שמעה את קול האל מדבר אליה ומבקש ממנה לעשות זאת. טרדט אשר היה איש גאה ויהיר במיוחד (אך גם גיבור) ציווה על 2 עקרונות בממלכה באותה תקופה – הראשון הוא להניח מנחות לאלים, כדי שאלו יגרמו לארמניה לשגשג. והשני, לגלות כל נוצרי אשר מסתתר.
באותם ימים הקיסר דיאוקליטנוס הביזנטי חיפש אישה לשאת. הוא שלח אמני פורטרטים לארמניה למצוא לו כלה, ואלו מצאו נזירה יפייפיה בשם heripsme עם קבוצת נזירות ברשות אם המנזר בשם gayane. אולם נזירות אלו ברחו להסתתר בעקבות צוויו של טרדט. כאשר טרדט שלח חיילים לתפוס אותן ולהביא את הריפסמה לארמונו, לבושה בשמלה, הנזירות התפללו ורעם חזק נשמע. דבר זה הבהיל את החיילים אך לא את טרדט שציווה שיביאו אותה בכוח לארמון. החיילים גררו אותה לארמון בפני המון הקהל שהלך אחריהם בעודה מתפללת שהאל יושיע אותה. לאחר נסיונות חיזור רבים ע״י טרדט הוא קרא לאם המנזר להכניס בהריפסמה הגיון. הלה רק דירבנה אותה יותר להתפלל ולא להיכנע. לאחר שעות ארוכות של תפילה הריפסמה הצליחה לברוח מהארמון חזרה לנזירות וסיפרה להן את שאירע. לאחר מכן ברחה להר גבוה והודתה לאל על שהציל אותה והתפללה להגיע לעולם הבא, ממלכתו של האל. באותו הערב חייליו של טרדט הגיעו להריפסמה ועינו אותה עד מוות. כמו כן, הרגו חיילי המלך את שאר הנזירות ביחד עם gayane אם המנזר שבמותה עוד נשאה תפילה ללא פחד.
טרדט שקע בעצב בעקבות מות הריפסמה היפה והחליט לצאת לצוד. בציד הוא נפל מסוסו ונפצע. אחותו של טרדט חוותה חזיון עם פציעתו של אחיה ובחזיון ראתה איש אשר כלוא בבור, מוצא מזור לטרדט אחיה. אנשים חשבו שהיא משוגעת שכן גרגוריוס ככל הנראה מת אחרי אותם שנים בבור, אך החזיון הופיע שוב ושוב. חייליו של טרדט הלכו לבור בו נמצא גרגוריוס ולהפתעם גילו כי הוא חי. מיד נלקח גרגוריוס אל המלך ואחותו בתקוה שהוא יוכל להציל את מצב הביש אליו נקלעה הממלכה בעקבות פציעתו של המלך. המלך טרדט כרע על ברכיו בראותו את גרגוריוס וביקש מחילה. גרגוריוס החל בדרשה ארוכה בה הוא מפציר בעם הארמני ובמלך לקבל את האל. הוא המשיך ואמר כי הריפסמה היתה קדושה מעונה ומתה במטרה להחזיר את העם ומלכו בתשובה. באותו זמן המוני העם שהקשיבו לו כרעו ברך וקרעו את בגידהם במחילה.
פרק 3:
לאחר דרשתו של גרגוריוס, הוא החל בתקופת חינוך בה הוא לימד את המוני העם לצום, להתפלל ולשמוע דרשות כהכנה להטבלתם. הוא קרא להם לבנות מנזרים וכנסיות לזכר הקדושים המעונים שנהרגו. בעקבות חלום שהיה לגרגוריוס הוחלט לבנות של קאפלות מפוארות לטובת האל ולקבור בהן את גופות הקדושות המעונות -אם המנזר והריפסמה היפה. בסופה של הבנייה כרע גרגוריוס והתפלל לגאולת העם ומלכו. הוא התפלל שירפאו ידיו של טרדט על מנת שהלה יוכל לחפור ולקבור את הגופות בעצמו. כאשר העם עבר את תקופת התשובה, הוציא טרדט צו שמאשר לגרגוריוס להיות אחראי על הרס כל המקדשים הפאגאניים בממלכה. לאחר כל אלו, שלח טרדט את גרגוריוס לקיסריה על מנת שהבישופים הגדולים שם ימנו אותו למנהיג הרוחני של ארמניה.
פרק 4:
גרגוריוס המשיך את מסעותיו ברחבי ארמניה ובכל מקום בו היו מקדשי אלילים, הרס אותם ובנה מנזרים בהם יונחו השרידים הקדושים של קדושים מעונים מהעולם הנוצרי (שרידי חפצים של יוחנן המטביל וכו׳). בכל מקום שהקים, הטביל המוני אנשים והשאיר מספר אנשי כמורה באזור. גרגוריוס יצר רפורמות רבות ביניהן חגיגות השנה החדשה הפאגאניות הפכו לימי זכרון לקדושים המעונים, הוא מינה בישופים וכמרים לכל אזור והשקיע רבות בחינוך נוצרי.
לאחר מספר שנים של התבודדות במדבר והולדת שני בנים שגדלו להיות אנשי דת גם הם, קרא טרדט לגרגוריוס ובניו לחזור. טרדט ביקש שאחד מבניו של גרגוריוס יהפוך לבישופ על מנת שיוכל להמשיך את עבודתו של אביו. טרדט שינה את אורח חייו והפך לנוצרי אדוק וטוב לב.
בשלב זה מסופר על הקיסר קונסטנטין שהיה גם הוא נוצרי אדוק. טרדט וקונסטנטין החליטו על שיתוף פעולה בו הם יפארו את האל ויצאו כנגד האלילים. כך קונסטנטין, יחד עם חייליו יצא כנגד חיילותיו של דיאוקליטנוס, הקים ברחבי ביזנטיון מנזרים לזכר הקדושים המעונים שנהרגו ברדיפות כל אותם שנים שלפני.בהמשך קונסטנטין הקים מועצת חכמים המורכבת מבישופים (בה היה גם בנו של גרגוריוס) אשר כיננה חוקים ודרכי פעולה להפצת הנצרות.
