ההבדל בין דברים עם נפש לדברים בלי נפש זה שעם נפש הדבר חי.
אצל אריסטו זה לא לגמרי מטריאליסטי, כי שינויים בגוף לא תופסים את הכול. יש שינויים גם בצורה.
הכושרים הם בהיררכיה הבאה:
- כושר הזנה/חילוף חומרים- לכל יש חי יש את השאיפה להמשיך את עצמו, וזה רלוונטי גם לצמחים. נראה שהצמחים הם חיים, כי יש להם כוח וראשית שגורמים להם לגדול ולהתנוון בעקבות ההזנה.
- כושר תפיסה/חישה/מישוש- לכל בעל-חיים יש כושר תפיסה וחישה. אריה בלי רגליים לא יכול לזוז לשום מקום, אבל הוא עדיין אריה.
- כושר תנועה- לצמחים אין תנועה (עץ לא הולך לשום מקום, גדילה לא נחשבת תנועה).
- כושר חשיבה- כושר שייחודי לאדם.
כל רמה יכולה להגיע בלי הרמות שמעליה, אבל היא לא יכולה להגיע בלי הרמות שמתחתיה. זה מה שיוצר את ההבדל בין בעלי החיים (צמחים, חיות, בני אדם).
השכל זה היכולת לפענח את הצורות של הדברים, זה כושר החשיבה והסברה. החשיבה מאפשרת לך לזהות את המהות, את הצורה של הדברים, כך שהעולם יהיה בר-פיענוח. הכושר הזה לא תלוי בגוף לשם מימוש היכולת, ולכן יכול להיות שהכושר הזה יכול להישאר גם בלי גוף. יכול להיות שכמו שאפלטון טען, נראה שהכושר הזה הוא חלק של נפש שיכול להיפרד מהגוף.
- הנפש אצל אריסטו היא לא יסוד נפרד מהגוף, היא הצורה כמימוש סופי במובן הפאסיבי (הידיעה) וזה יכול להתקיים אצל כל גוף שחי פוטנציאלית.
- למה שהנשמות יתמקמו בתוך גופים? לא ברור אצל אפלטון. אצל אריסטו זה העיקרון שמסוגל לקיים את התנאים הפוטנציאליים של הקיום המשוכלל של חיים.
- יש רמות שונות של חיים. יש 'ישים' ברמות שונות (צמחים, חיות, בני-אדם).
- אצל אריסטו לא ברור שידוע מה נותן את הצורה, לא ברור מאיפה הנפש מגיעה, אבל ברור שזה לא משהו חיצוני, כי זה עיקרון פעולה שנמצא בדברים עצמם.
לשבוע הבא לקרוא את "אתיקה"
שיעור 9- אריסטו/ על הנפש
אריסטו טוען שלא יכול להיות שהחומר הוא הדבר היחידי שהופך משהו לעצמו, שמהווה אותו וגורם לו להיות עצמו. לא יכול להיות שעולם התופעות, שיש בו הרבה מאוד תכליתיות, נוצר רק מחומר. כל דבר משרת איזושהי מטרה. הוא מתמודד עם דעות של הפילוסופים של הטבע שקדמו לו, שטענו שאפשר להבין למה ואיך דברים נוצרו לפי החומר שלהם ולפי המצבים החומריים שקדמו למצב הנוכחי שלהם.
מבחינת אריסטו החומר אינו תלוי במה שהוא עשוי ממנו, אלא בתכלית שלו, בניגוד, למשל, לאטומיסטים (אנקסגוראס), שטענו שהחומר מוסבר ע"י החלקיקים שמרכיבים אותו. לעומת זאת, אריסטו חושב שאין חומרים סתם כך בעולם. יש ארבעה יסודות של אוויר, אדמה, אש ומים, אבל הם לא נמצאים בצורה טהורה בעולם, אלא רק עם צורה. ארבעת היסודות הם הדברים היחידים שאי אפשר להסביר את התכלית שלהם.
פיסיקה/ ספר 2
אנחנו רואים יצורים טבעיים שתמיד מתפתחים באותה הצורה, וכל שלב בהתפתחות תורם לשלב הבא בהתפתחות. למשל, חך של פרה צעירה מותאם כך שתוכלנה לצמוח בו שיניים שיאפשרו לה לאכול את האוכל שהיא אוכלת בעודה בוגרת. אריסטו אמר שהיו וריאציות אחרות שלא שרדו. מה שנשאר בעולם הזה זה היצורים שנוצרו במתכוון והצליחו לשרוד. לפחות חלק מהאורגניזמים החיים הם תוצאה של מזל.
ניתוח הקונספט של מזל
"ראשית, מכיוון שיש דברים המתהווים תמיד באותו אופן, ואחרים לרוב, ברור שמזל או מה שנובע ממנו אינו סיבה לאף אחד מהם, לא למה שהכרחי ותמידי, וגם לא למה שעל פי רוב. אולם מכיוון שקיימים דברים אחרים בנוסף לאלה, וכולם אומרים עליהם שהם תוצאה של מזל, ברור שמזל ומה שקורה מעצמו הם דבר מה" (196b10-15)
"מבין הדברים שמתרחשים, חלקם מתרחשים לשם דבר מה וחלקם לא… כך שברור שגם בדברים שאינם הכרחיים או קורים על פי רוב, אפשרי שיתקיים ה-'לשם דבר מה'. כל הדברים שעשויים להיעשות על פי השכל או הטבע הם 'לשם דבר מה'. וכאשר דברים מסוג זה מתרחשים באופן מזדמן, אנו אומרים שהם תוצאה של מזל." (196b17-24)
"לדוגמה, הוא היה מגיע על מנת לקבל חזרה את כספו בזמן שזה שחייב אוסף את התרומות, לו ידע. אבל הוא הלך לא למטרה זו, אלא הזדמן לו ללכת ולעשות זאת למטרת החזרת החוב. והוא גם לא נהג ללכת למקום ההוא לרוב או מתוך הכרח. התכלית – החזרת הכסף – אינה אחת מהסיבות שבו, אך שייכת לדברים הרצויים, אלה שמתוך מחשבה." (196b33-197a2)
המקרים שאנו חושבים שהם מזל, הם יוצאי דופן. למשל, האדם שיש אדם אחר שחייב לו כסף, הוא הולך לשוק לקנות דגים ואז פוגש את האדם שחייב לו כסף. אם זה היה קורה כל פעם, לא היינו קוראים לזה מזל. מזל זה קונספט שלא תופס דברים שתופסים באופן מוצלח לאורך זמן במקריות, זה לא המונח שנשתמש בו במקרים כאלו. הסוג והמין מהווה סיבה.





