צורת הכתיבה שונה- הטקסטים של אפלטון נועדו לפרסום והטקסטים של אריסטו לא נועדו לפרסום. לרוב הם סיכומי שיעורים של תלמידים או מערכי שיעור שלו.
האמת אצל אפלטון שונה מאיך שרוב בני האדם רואים אותה, כך שיכול להיות שהמסקנה היא שאין אדם אחד שחי כמו שצריך. אריסטו לא חושב שהתפקיד של פילוסופיה זה להגיע למסקנות שסותרות את מה שרוב האנשים חושבים, היא אמורה לנסות לעשות סדר במה שאנשים חושבים ולהראות איפה יש אי-דיוקים או טעויות, אבל לא תוך כדי שמראים לאנשים שהם שוגים לחלוטין באיך הם תופסים את העולם. איך שאנשים חווים, רואים וחושבים על העולם זו תפיסת העולם הבסיסית של פילוסופיה לדעת אריסטו. אריסטו רואה את העולם כאילו הוא מכיל את האלמנטים הבסיסיים שאנחנו תופסים, לדעת העולם עולם החושים הוא האמיתי, הוא לא צל או חיקוי של עולם אמיתי יותר כמו אצל אפלטון. אצל אפלטון חשיבה קוהרנטית על עולם יציב יותר ושונה איכותי מהעולם הזה, שונה מחשיבה על העולם הזה שאינה קוהרנטית, בעוד אצל אריסטו ניתן לחשוב על העולם הזה כבעל עקרון מסדר.
אריסטו אינו מנותק מהמסגרת העירונית, מהרגשות ומהיחסים הבינאישיים. העולם הזה הוא אובייקט המחקר שלו, בין אם מדובר באדם או בטבע.
אריסטו/ פיסיקה ספר 1- ניתוח רעיון השינוי
פילוסופיית הטבע של אריסטו
אריסטו אומר שצריך לחשוב על מה הם שינוי ותנועה. לטענתו הריבוי והשינוי שאנחנו רואים סביבנו הוא הטבע.
המטרה היא להגיע להבנה. הדרך להגיע להבנה היא לעשות רדוקציה של מספר מסוים של עקרונות שחוזרים על עצמם בתופעות הטבע. אם נוכל להסביר את העקרונות במסגרת המדע, נוכל להגיד שאנחנו מבינים את התופעות. התופעות הן דבר מורכב משום שאפשר למצוא בהן את היסודות/הראשיות.
מהן הראשיות של הטבע
אריסטו מתחיל בפריסה של הרעיונות שקדמו לו. לאריסטו יש תפיסה של פילוסופיה שהיא מתפתחת עד שהיא מגיעה אליו, וגם היא מגיעה למיצוי שלה. הוא מראה שאלו שהיו לפניו הגיעו לחלקי אמיתות.
"הכרחי שהראשית תהיה או אחד או רבים, ואם אחד או חסר שינוי – כמו שאומרים פרמנידס ומליסוס, או בשינוי כמו שאומרים הפיסיקליסטים – אשר חלקם אומרים שהיסוד הראשוני הוא אוויר, וחלקם מים. ואם היא ריבוי אז או במספר מוגבל או אין סופי במספר, ואם סופי במספר… או שניים או שלושה או ארבעה או איזה מספר אחר, ואם אין סופי במספר, אז או כמו דמוקריטוס, שהוא אחד בסוגו אך שונה בצורתו, או מסוגים שונה או אפילו מנוגדים" (184b15-22)
פרמנידס- אמר שהראשית אחד או רבים, אם אחד אז הוא חסר שינוי.
פיסיקליסטים- אמרו שהראשית בשינוי
יש שאמרו שהראשית אויר או מים… הן אחד או רבים. בשינוי או חסר שינוי. סופי במספר או לא סופי במספר.
אריסטו/ פיסיקה ספר 5
תמיד אמרו שהניגודים הם ראשיות, גם אם היה רק אחד וחסר תנועה.
פרמנידס- אמר שהכול אחד וחסר תנועה, אבל החום והקור הם ראשיות.
אנקסימדס- אויר דליל או דחוס.
דמוקריטוס- מלא וריק.
הסיבה שהם בחרו בניגודים היא כי הרעיון של ראשית הוא שהוא לא מסביר שום דבר, הוא לא בא ממשהו אחר כי הכול בא מהן. זה עובד טוב עם הניגודים הראשוניים, כי זה אומר שהם לא תלויים בניגודים אחרים. הם לא תלויים בדברים קודמים והם לא תלויים אחד בשני.
ביקורת על פרמנידס- התופעה הראשונית של הטבע מהווה סתירה, כי מה שמתהווה מתהווה או ממה שהינו או ממה שאינו. אי אפשר להתהוות ממה שאינו כי הוא אינו, ואי אפשר להתהוות ממה שהינו כי אז זה לא ראשוני. (187a32-187b1)
"ראשית יש להבין ששום דבר מכל מה שהינו אין בטבעו לפעול על או להפעל על ידי סתם דבר מקרי, וגם דבר מה אינו נוצר מסתם דבר מה, אלא אם מישהו מתייחס אליהם על פי המזדמן: שכן איך יתהווה הלבן מהמחונך, אלא אם מזדמן למה שאינו לבן או לשחור שהוא מחונך? הלבן מתהווה מהלא-לבן, ולא מכל מה שכזה אלא משחור או ממה שביניהם…" (188a31-188b1)
אם אנחנו אומרים שמשהו נהיה שחור אנחנו מתכוונים לזה שהוא היה לבן או משהו בין לבן לשחור. אבל זה בעצם שינוי של תכונה של דבר מסוים. יש לאובייקט תכונות מזדמנות, שלא מכריחות את היותו עצמו ולא הכרחיות להגדרתו כעצמו.
"זוהי עמדתי, קודם כל ביחס להתהוות באופן הכללי ביותר…: אנו אומרים שדבר מה מתהווה מדבר אחר או בהזכירנו דברים פשוטים או דברים מורכבים. אני מתכוון לזה: ניתן לומר "אדם מחונך מתהווה" וגם "הלא מחונך הופך מחונך" או ה"אדם הלא מחונך הופך אדם מחונך." ב'פשוט' אני מתכוון ל'האדם שהופך', וגם ל'לא-מחונך', ומה שמתהווה באופן פשוט – 'המחונך'. ב'מורכב', גם בנוגע למה שהופך וגם מה שמתהווה, כאשר אנו אומרים שהאדם הלא מחונך הופך לאדם מחונך." (189b32-190a5)
"מהדברים שאנו אומרים שהם מתהווים פשוטים, דבר אחד מתהווה ונשאר, ואילו אחר אינו נשאר. שהרי האדם נשאר כאשר אדם מחונך מתהווה והינו, והלא מחונך אינו נשאר, לא באופן פשוט ולא כשהוא מורכב… מכל אלה ניתן לראות דבר זה, אם מישהו יתבונן בעניין כפי שאני מציע, שחייב תמיד להישאר דבר מה שהוא מצע בהתהוות, וגם אם הוא אחד במספר, אינו אחד בסוג… שכן להיות אדם ולהיות בלתי-מחונך אינם זהים." (190a8-17)
"מן האמור ברור אפוא שכל המתהווה הוא לעולם מורכב, דהיינו: יש משהו מתהווה, ויש דבר מה שנעשה למשהו זה, וזה האחרון כפול – או המצע או הדבר שמנוגד. כוונתי לומר, חסר התרבות הוא המנוגד והאדם משמש כמצע. חוסר הדפוס, חוסר התבנית וחוסר הסדר – המנוגד, בעוד שהנחושת, האבן והזהב – המצע."
אריסטו מדבר על דברים שונות להגדיר את אותו הדבר. מישהו שלומד הופך להיות מחונך. בדרך פשוטה- הצבעה על נקודת ההתחלה- הלא מחונך הופך למחונך. או בדרך מסובכת- הצבעה על נקודת ההתחלה- האדם הלא מחונך הופך לאדם מחונך. הבסיס הוא לא אי-היות, כי כבר היה שם אדם, למרות שהוא לא היה מחונך.
