אריסטו הולך לכיוון חדש, משום שהוא מוכן לתת אמינות לתופעות עצמן. בעיניו, היש האמיתי נמצא בתופעות הטבע. שינוי יכול להתרחש:
- אם השינוי הוא בתכונות של המצע, של העצם. כל עוד העצם נשאר מתמיד: השינוי יכול לחול עליו.
- בסיבות.
לדברים טבעיים יש את הכוח לגדול ולהתפתח, והסיבה הפועלת שלהם היא הם עצמם, אין להם סיבה חיצונית. הם מתפתחים מהכוח אל הפועל. כשהצורה שלהם עוברת מן העולם הם הופכים להיות לחומר, והם מפסיקים להתקיים.
המהלך שלו להוכיח שהטבע תכליתי ולא מקרי:
- טיעון חיובי- התופעות מתרחשות לפי רוב, הן קבועות, ולכן יש להן תכלית. מקרה זה כשמשהו מתפקשש.
- האנאלוגיה למלאכה, אנחנו פוגשים בטבע דברים שנראים ממש כמו מלאכה (עכביש, עצי פרי) ולכן יש לזה תכלית כמו למלאכה. טעות תיתכן רק כשיש תכלית.
- טיעון שלילי- גם כשמשהו מצליח כמקרה, אנחנו מזהים את זה כמקרה. בתכל'ס כל פעם שנשתול זרע של ברוש יגדל ברוש, זה מה שהוא אומר בא' רק באופן שלילי.
קריאה לתרגול בשבוע הבא: הספר השני של "על הנפש"
חומר קריאה- אתיקה ניקומאכית ספר 2
עמ' 40- פרק א'
יש שני סוגים של סגולות טובות:
- של השכל- נוצרת ומתחזקת באמצעות ההוראה ולכן צריכה ניסיון וזמן.
- של האופי (האתוס)- נקנית מתוך הרגל. בסעיף זה נמצאות התכונות הטובות והאומנויות.
אף אחת מתכונות האופי אינה טבעית, כי אי אפשר לשנות תכונה טבעית מכוח הרגל, כמו שאי אפשר לשנות את התכונה של האבן ליפול למטה כשעוזבים אותה באוויר, גם אם יזרקו אותה אלף פעמים למעלה. לכן הן לא גדול מכוח הטבע או בניגוד לטבע, אלא מטבענו אנחנו מסוגלים לקבל אותן ומשתלמים בהן מכוח ההרגל. ניתן לשנות אותן. כל מה שניתן לנו מידי הטבע, מצוי בנו מלכתחילה בכוח ואח"כ בפועל, כמו חושים שיש לנו אותם ולכן אנחנו משתמשים בהם, ולא שאנחנו משתמשים בהם ובגלל זה יש לנו אותם. כאלו הן הסגולות הטובות וגם האומנויות, שאנו לומדים אותם עקב עשייתן והן תכונות אופי שנקנות מתוך הרגל. (ניעשה צדיקים כשנעשה מעשי צדק, מיושבים בדעתנו כשנעשה מעשים של יישוב דעת וגיבורים כשנעשה מעשי גבורה).
עמ' 41
ההבדל בין משטר טוב למשטר גרוע הוא שבטוב המחוקקים קובעים מנהגים כדי לטעת באזרחים סגולה טובה.
עמ' 41-42
מתוך אותן סיבות ואותן הדרכים עצמן נוצרת ונפסדת כל סגולה טובה. אומנים טובים בכוח הופכים להיות אומנים טובים בכוח ואומנים גרועים בכוח הופכים להיות אומנים גרועים בפועל. אם זה לא היה ככה, כולם היו אומנים באותה הרמה ולא היה צריך הוראה. זה אותו הדבר לגבי הסגולות הטובות. תכונות נוצרות מפעילויות הדומות להן. במשא ומתן נהיה צדיקים או רשעים, בהרגל לפחד או לרכוש ביטחון בשעת סכנה נהיה אמיצים או פחדנים וכן הלאה.
מוסכם שהדיבור צריך להיות כללי ולא מדויק, כי הנסיבות של המעשים משתנות ממקרה למקרה.
עמ' 42 ס' א' שורה 12-עמ' 43 ס' א' שורה 27-
המידה הבינונית- היא המתכונת הנכונה לפעולה. דברים נהרסים אם ממעיטים או מגזימים בהם יותר מדי, כמו אוכל שיותר או פחות מדי ממנו זה לא בריא. כך גם הסגולות הטובות של יישוב דעת, אומץ לב וכו'. צריך לעשות הכול במידה בינונית, לא יותר מדי ולא פחות מדי.
עמ' 43-
הסגולות הטובות נוצרות וגדלות מאותם המקורות שגורמים לכלייתן. מתוך הרגל לעמוד בסכנות אנחנו נהיים אמיצים, ומתוך האומץ אנחנו מסוגלים לעמוד בסכנות. מתוך הרגל להינזר מהנאות אנחנו הופכים למיושבים בדעתנו, ומתוך יישוב הדעת אנחנו מסוגלים לעמוד בהנאות.
כסימן לתכונות האופי של האדם אפשר לבחון את מידת ההנאה והצער שלו ממעשה מסוים. מי ששמח שהוא עושה משהו מיושב בדעתו או אמיץ, יש בו את תכונת האופי הזו, בעוד מי שמצר על כך הוא פרוץ או פחדן. הנאה וצער הם התחום שבו מופיעה סגולת האופי הטובה, משום שלשם ההנאה אנחנו עושים מעשים גרועים ובגלל הצער הכרוך בהם אנחנו נמנעים מלעשות דברים טובים. אליבא דאפלטון, חשוב החינוך שיגרום לנו לשמוח ולהצטער על הדברים שראוי שנשמח ונצטער עליהם.
44-
היות ולכל פעילות מתלווים צער או הנאה, הסגולה הטובה עוסקת גם בצער ובהנאה. אם אתה עושה פעולה טובה שתואמת את סגולת האופי הטובה, אתה תהנה מלעשות אותה, ואם יש בך תכונה של הסגולה הטובה, אתה תעשה יותר פעולות טובות. נגזר מכך שאנשים בעלי הסגולה הטובה נהנים יותר מהפעולות שהם עושים בחיים, ולכן נהנים יותר מאלו שאינם בעלי התכונה הטובה.
עם זאת, מכוחם של ההנאה והצער אנשים לא רק נהיים טובים יותר, אלא גם גרועים יותר, משום שאם הם נהנים מדברים שלא ראוי ליהנות מהם ורודפים אחרי ההנאה הבלתי-ראויה הזו, או חשים צער שלא ראוי לברוח מפניו, או רודפים הנאות ובורחים מהצער בדרך שאינה ראויה או בזמן לא מתאים, הם בעצם עושים פעולה שלא תואמת את הסגולה הטובה ולכן תכונת האופי שתתקיים אצלם היא ההפך מהסגולה הטובה, והם ייהפכו לגרועים.
אנחנו בוחרים במשהו בגלל שהוא: משובח, מועיל או מהנה. ודוחים דבר בגלל שהוא: מגונה, מזיק או מצער. גם המשובח והמועיל נראים מהנים. גם את מעשינו נמדוד לפי הנאה וצער. לכן אם אנחנו נהנים ומצרים כיאות, נהיה בעלי התכונה הטובה ואם שלא כיאות, נהיה גרועים.
עמ' 45-46 פרק ד'
השוני בין אומנויות לסגולות הטובות הוא שאפשר לפעול בהתאם לאומנויות בלי ידיעה עמוקה המצויה ברוח. אפשר לנגן ("לעשות מעשה של מוסיקה") גם בלי להיות מוסיקאי, ולא די בכך שמעשים בתחום הסגולות הטובות יהיו בעלי איכות מסוימת כדי שנוכל לומר שהם נעשים בצדק או ביישוב דעת. יש להם עוד תנאים:
- צריך לעשותם תוך כדי ידיעה.
- לעשותם מתוך רצון בהם.
- לעשותם מתוך דעה יציבה ובלתי-הפכפכה.





