שהנורמטיבי לא יכול להיגזר מהדסקריפטיבי

ביקורת נדרשת, שסוקרטס לא מציג היא שהנורמטיבי (איך צריך להתנהג) לא יכול להיגזר מהדסקריפטיבי (מתאר את העולם).

סוקרטס אומר שאם לא מסתכלים ברזולוציה הנכונה רואים את זה כך, אך כשמסתכלים על הקוסמוס זה נראה שונה. הוא גם מאמין בסעיף 1. סוקרטס מראה לקאליקלס שהעמדות שלו לגבי העמדה הזו לא מסוגלות להסתדר ביחד. (עמ' 338) צריך לחפש את החזק ביותר ולפיכך להבין מה הדבר הנכון לעשות. היות והחזקים במדינות הם אלו שמחוקקים את החוקים והם נעלים, אבל נאמר שהחוק מחוקק ע"י המרובים החלשים. סוקרטס אומר שחוק הטבע הוא חוק המדינה.

בשלב זה קאליקלס משנה את עמדתו שהנעלים הם כבר לא החזקים, אלא "הנבונים והאמיצים". קאליקלס דוחה את האנאלוגיות של סוקרטס על רופא בארוחה וסנדלר עם הרבה נעליים. קאליקלס אומר שהם מרבים את חלקם במדינה, לא כמו האנאלוגיות של סוקרטס. לפי סוקרטס אם חלקם בשלטון גדול יותר, זה אומר שהם שולטים יותר טוב בעצמם.

עמ' 344- אדם מתון לא צריך לרדוף אחר עצמו, הוא צריך לעשות תהליך אחד של השגת הטוב בעוד התהליך של אדם פרוץ הוא "כיבוי שריפות". קאליקלס אומר שהחיים זה להיות רעב למשהו ולספק את הרעב הזה, השאיפה לעוד.

עמ' 346- קאליקלס מסכים שדברים נוראיים טובים באותה המידה כמו הנאות משובחות ובעצם אין הבדל בין הנאות רעות לטובות, בין לאכול אוכל טוב כשאתה רעב ללהתגרד בראש כשהוא מגרד. זה לא אינטואיטיבי.

תיאוריה של ערכים– חיבור בין אומץ לב לידיעה, שהם האנשים הנעלים- הנבונים והאמיצים.

מושג טוב הדוניסטי– (עמ' 347-350) סוקרטס מזכיר לנו ש-נעים=טוב וש- ידיעה≠אומץ≠נעים.
הנאה היא טובה תמיד.
סוקרטס מנסה להראות שמושג ההנאה ההדוניסטי שהנאה זה תמיד טוב, הוא לא נכון.

  1. אי אפשר שניגודים יהיו ביחד בו-זמנית.
  2. הנאה היא ההפך מצער, אז הם מנוגדים זה לזה, והם לא יכולים להיות ביחד. הם מסכימים על כך שכל מחסור ותאווה הם דבר מצער ורע ומילוי המחסור והתאווה הם מהנים.
  3. בפועל הם כן ביחד (למשל בדוגמאות הצמא והרווית הצמא, הרעב והאכילה). הם באים והולכים ביחד (אתה לא נהנה מאוכל כשאתה לא רעב, ולא נהנה משתייה כשאתה לא צמא, אך אם אפשר לשתות תוך כדי צימאון ולאכול תוך כדי רעב יוצא מכך שאתה יכול ליהנות כשיש לך גם דבר מצער). היות והפכים לא יכולים להימצא ביחד, גם המחסור והתאווה ומילויים לא יכולים להיות ביחד אם הם באמת הפכים.
  4. מסקנה: מכאן, הנאה וצער לא מנוגדים זה לזה, ולכן הנאה וצער לא יכולים להיות כמו טוב ורע, לכן הנאה היא לא טוב וצער הוא לא רע. (מה שחשוב כאן הוא הנאה≠טוב)

לכן הנאה היא לאו דווקא טוב ויכולות להיות גם הנאות רעות.

(עמ' 351-356)- הטיעון החזק של הדיאלוג- סוקרטס לא סותר את אחת ההנחות, אלא שקאליקלס לא יכול להחזיק את שתי העמדות הנ"ל ביחד:

  1. הנעלים הם טובים ואמיצים
  2. הנאה היא טובה תמיד

אנשים טובים אם יש בהם מן הטוב או מן הרע. אומץ ותבונה הם טובים. =>אז אומץ ותבונה הם האמיצים והנבונים.
איש טיפש גם יכול להיות שמח. מי שנהנה יותר בשעת קרב כשהאויב בורח הם הפחדנים והאמיצים באותה המידה, או הפחדנים. אם הפחדנים והטיפשים נהנים באותה המידה כמו הנבונים והאמיצים=> או שההנחה הראשונה לא נכונה או שההנחה השנייה לא נכונה.

לכן קאליקלס מוותר על מושג הטוב ההדוניסטי (וחוזר אליו בהמשך). הביקורת האמיתית של קאליקלס על סוקרטס היא שפילוסופיה זה לילדים.

ההנאה שהרטוריקה מספקת היא נחותה מהפילוסופיה, והיות ועדיף לקבל עוול על לעשות עוול- עדיף פילוסופיה על פני רטוריקה.

הביקורת החריפה ביותר של סוקרטס היא שהפוליטיקה האתונאית צריכה להפסיק לרצות את ההמון ולכוון למה שטוב, ולא למה שנראה (הפוליטיאה).

סוקרטס מדבר עם כמה חברים רגע לפני הוצאתו להורג על פילוסופיה, המוות ומה שביניהם.

הפילוסופיה כהכנה למוות

פילוסופים יהיו נכונים למות, משום שלאחר שימות, יזכה לטובות שאין כמותן. נראה כמעט כאילו העוסקים בפילוסופיה בדרך הנכנוה שואפים (ומעיני האחרים נעלמת שאיפתם) לדבר אחד בלבד והוא שימותו ויהיו מתים.

פילוסוף אמיתי בז לתענוגות הקשורים לגוף (בגדים, תענוגות אכילה ושתייה וקישוטי גוף) וככל הניתן מפנה את עיסוקו לנשמתו. הפילוסוף מחלץ את נשמתו ככל הניתן משיתופו של הגוף, שלא כשאר בני האדם. רוב האנשים סבורים שמי שאינו מחשיב את תענוגות הגוף, מתקרב למצבו של מת ולא כדאי לו לחיות. החושים מטעים אותנו, רק הנשמה יכולה לתפוס את האמת, כשהיא מעיינת במשהו בלי הגוף, דרך המחשבה. המחשבה הכי טובה כשלא מטריד אותה הגוף (רעב, צמא, קור, כאב וכו'), כשהנשמה כמה שיותר עם עצמה בלבד. כל עוד יש לפילוסוף גוף, לעולם לא ישיג את מבוקשו שהיא האמת. כדי לדעת משהו אמיתי צריך לפרוש מהגוף ולהביט בעצם נשמתנו אל עצם הדברים ורק כך ניתן לרכוש תבונה, התרת הנשמה ופרישתה מהגוף נקראת מוות ולכן כל מה שהפילוסופים מייחלים אליו הוא, למעשה, המוות, ורק במוות יזכה בתבונה. לכן המוות פחות מפחיד פילוסופים משאר האנשים, כי הם מתאמנים בחייהם בלהיות מתים.

המוות נחשב לאחת מהרעות הגדולות, אמיצי הלב שעומדים בסכנת המוות, הם אמיצים רק משום שהם מפחדים מרעות גדולות יותר מהמוות. אנשים מתוקנים ומיושבים בדעתם שאינם הולכים אחר תענוגות, למעשה מפחדים שישללו מהם תענוגות אחרים שאליהם הם נכנעים ומתוך תשוקה לפריצות הזו, נמנעים מחלק מהתענוגות. הסגולה הטובה היחידית היא תבונה. כשמחליפים תענוגות ופחדים אחד בשני, אין זו אלא תמונה ריקה, ובהחלט לא סגולה טובה, שאין עמה חירות, בריאות או אמת. יישוב דעת, צדקה, אומץ לב והתבונה עצמה, הם טהורים כשמשהו מתחלף בהם.

גלגול נשמות

בני האדם חושדים שהנשמה מתכלה ביום המוות. קביס מבקש מסוקרטס שייתן לו ראיות לכך שלנשמת המת יש הוויה, כוח ותבונה משל עצמה. ההוכחה מתחלקת לשניים: המוות שאחרי החיים (המתים המתהווים מהחיים), המוות שלפני החיים (החיים המתהווים מהמתים).

שתפו פוסט זה

ליצירת קשר מוזמנים להשאיר פרטים

אלבניה
בלוג

לגלות את הבלקן האותנטי: המדריך הגיאוגרפי השלם לטיול מאורגן באלבניה

# לגלות את הבלקן האותנטי: המדריך הגיאוגרפי השלם לטיול מאורגן באלבניה מפת התיירות העולמית משתנה לנגד עינינו בקצב מהיר. יעדים מסורתיים שנחשבו בעבר למעצמות תיירות בלתי מעורערות סובלים כיום מתופעה קשה של תיירות-יתר (Over-tourism), חופים עמוסים ומחירים מאמירים שהופכים את החופשה המשפחתית או הזוגית להרפתקה כלכלית כבדה. מתוך המציאות הזו, מטיילים רבים מחפשים את ה"דבר הבא" – מדינה אירופית קרובה, שמצד אחד מציעה נופים בתוליים, תרבות עשירה והיסטוריה מרתקת, ומצד שני שומרת על אותנטיות, חמימות אנושית וכוח קנייה יוצא דופן. המדינה שעונה על כל ההגדרות האלו בצורה המדויקת ביותר היא ללא ספק אלבניה. אלבניה, השוכנת בחלקו המערבי של חצי האי הבלקני, לחופי הים האדריאטי והים היוני, היא מדינה של ניגודים קיצוניים. במשך קרוב לחצי מאה היא הייתה מנותקת לחלוטין מהעולם המערבי תחת אחד המשטרים הקומוניסטיים האפלים והמבודדים ביותר בהיסטוריה המודרנית. הבידוד הממושך הזה, שהסתיים רק בתחילת שנות התשעים, הותיר את אלבניה קפואה בזמן במובנים רבים. בזמן ששכנותיה פיתחו תעשיות תיירות המוניות וממוסחרות, הטבע האלבני נותר פראי, הערים העתיקות שמרו על המבנה המקורי שלהן, והתרבות המקומית לא איבדה את התמימות והכנסת האורחים האופיינית לה. כאשר ניגשים לתכנן ביקור ביעד המרתק הזה, חשוב להבין שהלוגיסטיקה משחקת תפקיד קריטי. התשתיות באלבניה עוברות אמנם תנופת פיתוח אדירה, אך הנהיגה בכבישים ההרריים הצרים, המחסור בשילוט ברור באנגלית והבדלי השפה הופכים את הטיול העצמאי למשימה מורכבת ומלאת הפתעות פחות נעימות. כדי לחוות את המדינה בצורה המיטבית, בראש שקט ומבלי לפספס את הפנינים הנסתרות שאינן מופיעות במדריכי התיירים הרגילים, מומלץ לבחור במסלול מובנה ומקצועי. חברות תיירות מתמחות מציעות כיום את [המסלול המלא לאלבניה] אשר תופר יחד את כל קצוות המדינה – מהבירה התוססת, דרך ערי האונסק"ו העתיקות ועד לרצועות החוף הבתוליות של הדרום – בנסיעה באוטובוסים חדישים, לינה במלונות נבחרים וליווי של מדריכים שמכירים כל סמטה וסיפור מקומי. ## מטירנה האורבנית אל עומק ההיסטוריה העות'מאנית כל מסלול גיאוגרפי מקצועי באלבניה מתחיל בטירנה (Tirana), עיר בירה מפתיעה שאינה דומה לשום בירה אירופית אחרת. טירנה היא עיר חיונית, קצבית ומלאת צבעים, שעשתה מאמץ עילאי למחוק את פגעי העבר האפורים שלה. שיכוני הרכבת המדכאים מתקופת המשטר הקומוניסטי נצבעו בהוראת ראש העיר בדוגמאות גיאומטריות עזות וציורי קיר ענקיים, שהפכו את הרחובות לגלריה פתוחה. בטירנה המטיילים מבקרים בכיכר סקנדרבג המרכזית, ועורכים סיור היסטורי מצמרר ב"בונקארט" (Bunk'Art) – מקלט גרעיני תת-קרקעי עצום בעל חמש קומות שנבנה עבור הדיקטטור אנוור הוג'ה והצמרת הפוליטית שלו, וכיום משמש כמוזיאון היסטורי מרתק המציג את חיי היום-יום תחת הדיקטטורה. מטירנה ממשיכים דרומה אל עבר הערים השמורות ביותר בבלקן, המוכרות כאתרי מורשת עולמית של אונסק"ו. הראשונה היא **בריאט (Berat)**, המכונה "עיר אלף החלונות". בריאט בנויה משני רובעים עתיקים המטפסים על צלעות הרים משני צדי נהר האוסום, ומתאפיינת בארכיטקטורה עות'מאנית מרהיבה של בתים לבנים עם חלונות עץ ענקיים וצפופים. הטיפוס אל המצודה העתיקה שבראש ההר מגלה נוף פנורמי עוצר נשימה וכנסיות ומסגדים בני מאות שנים שעדיין עומדים על תילם. העיר השנייה היא **ג'ירוקסטרה (Gjirokaster)**, "עיר האבן". ג'ירוקסטרה היא פלא ארכיטקטוני שבו הרחובות, הגגות והמבנים כולם עשויים מאבני צפחה כהות שנחצבו מההרים שמסביב. שיטוט בסמטאות הבזאר הישן של העיר ומפגש עם בעלי המלאכה המקומיים – החל מרוקמי שטיחים ועד לגלפי עץ – מאפשר לגולשים לחוות מקרוב את החיים הבלקניים האותנטיים כפי שהיו במשך מאות שנים. ## פלאי הטבע של הריביירה האלבנית ככל שהמסלול מתקדם לעבר חלקה הדרומי של אלבניה, הנוף האורבני וההיסטורי מפנה את מקומו לטובת דרמות גיאוגרפיות ומראות טבע עוצמתיים. כאן פוגשים המטיילים את הריביירה האלבנית – רצועת חוף מרהיבה שבה רכסי הרים גבוהים ומשוננים נושקים ישירות למים הצלולים של הים היוני. הנסיעה לאורך מעבר ההרים לוגארה (Llogara Pass), בגובה של למעלה מ-1,000 מטרים מעל פני הים, מציעה תצפיות פנורמיות עוצרות נשימה על הים הפתוח ועל האיים היווניים הסמוכים. בלב האזור המיוער של הדרום חבוי אחד מאתרי הטבע המפורסמים והמסתוריים ביותר בבלקן: **העין הכחולה (Syri i Kaltër)**. מדובר במעיין קרסטי טבעי הפורץ ממעמקי האדמה בלחץ אדיר ובקצב זרימה פסיכי. צוללנים מקצועיים ניסו להגיע לתחתית המעיין והגיעו לעומק של מעל 50 מטרים מבלי למצוא את המקור, בשל עוצמת המים הפורצים כלפי מעלה. תופעת הטבע הזו קיבלה את שמה בשל המראה הייחודי שלה: מרכז המעיין נראה בצבע כחול כהה עמוק (בדומה לאישון עין), והוא מוקף בטבעות מים צלולות בצבע טורקיז בהיר, המוקפות בצמחיית ג'ונגל ירוקה ועשירה. ## קולינריה, תרבות והקשר היהודי המרגש אי אפשר לכתוב מדריך ערך על אלבניה מבלי להתייחס לפן האנושי והתרבותי. המטבח האלבני הוא שילוב פנטסטי בין השפעות ים-תיכוניות קלאסיות (שמן זית, ירקות טריים, דגים ומאכלי ים) לבין המטבח הבלקני והעות'מאני (בשרים בבישול ארוך, קדירות חרס ומאפי בורק מסורתיים). חומרי הגלם באלבניה הם מהטריים ביותר שניתן למצוא כיום באירופה, שכן רוב הגידולים נעשים בחוות משפחתיות קטנות המסתמכות על חקלאות מסורתית ואורגנית. מעבר לאוכל ולנופים, הטיול המאורגן חושף את המטייל הישראלי לפרק היסטורי מרגש ומעורר השראה: סיפור הצלתם של יהודי אלבניה במהלך מלחמת העולם השנייה. אלבניה היא המדינה היחידה באירופה שתחת הכיבוש הנאצי סיימה את המלחמה עם אוכלוסייה יהודית גדולה פי כמה מאשר בתחילתה. תושבי המדינה, מוסלמים ונוצרים כאחד, פעלו תחת קוד הכבוד העתיק "בסה" (הבטחה/מילה של כבוד), והחביאו בבתיהם מאות פליטים יהודים שברחו מכל רחבי אירופה. המקומיים סיפקו להם תעודות identity אלבניות, הלבישו אותם בלבוש מסורתי, והגנו עליהם בגופם מתוך תפיסה תרבותית שאורח המבקש מקלט הוא קדוש ויש להגן עליו בכל מחיר. ## סיכום לצרכן הנבון אלבניה היא יעד מרתק שנמצא כיום בנקודת הזמן המושלמת לביקור. היא מציעה שילוב יוצא דופן של טבע פראי, חופים מהסרטים, היסטוריה עמוקה ומחירים נמוכים משמעותית מהסטנדרט המערב-אירופי. עם זאת, כדי למקסם את הביקור, להימנע מהתברברויות לוגיסטיות ולחוות את היעד בצורה הבטוחה והעשירה ביותר, הבחירה בטיול מאורגן ומתוכנן בקפידה היא הצעד הצרכני והתיירותי החכם ביותר. צאו לגלות את פנינת הבלקן לפני שהיא תהפוך למסחרית מדי – מדובר בחוויה שתישאר אתכם לשנים ארוכות!

טוב לדעת

כמה ליטר מים צריכים לשתות בטיול במסלול מדברי בדרום – המדריך המלא לתכנון נכון

טיול במסלול מדברי בדרום מחייב תכנון מדויק של כמויות השתייה כדי למנוע התייבשות וסיכונים בריאותיים. המאמר מסביר כמה ליטר מים מומלץ לשאת לכל מטייל לפי אורך המסלול, הטופוגרפיה וטמפרטורת הסביבה, ומציע כלים פשוטים לחישוב אישי. בנוסף, ניתנות המלצות מעשיות לניהול נכון של שתייה בשטח, זיהוי סימני אזהרה מוקדמים וחיבור בין הרגלי שתייה יומיומיים לבין מוכנות לטיולים מאומצים.

ילד יום הולדת
טוב לדעת

איך להפיק ימי הולדת לבנים שיגרמו לכל הכיתה לדבר עליהם?

המדריך מספק פתרונות להפקת מסיבות דינמיות ומלאות אקשן, תוך הצגת קונספטים מובילים כמו לייזר טאג וטורנירי כדורגל שמתאימים במיוחד לבנים.
בנוסף, הוא כולל טיפים לניהול הכיבוד והבטיחות באירוע, וממליץ להשתמש בפורטל פלאנלי כדי למצוא בקלות הפעלות איכותיות ומפעילים מומלצים באזור הדרום.

מטבח חוץ מודולרי
בלוג

מטבח חוץ מודולרי: המדריך המלא לתכנון, עיצוב ובחירת פתרון מושלם לגינה הישראלית

מטבח חוץ מודולרי הפך לאחד ממרכיבי הבילוי המרכזיים בחצר ובמרפסת בישראל. המאמר סוקר את כל מה שחשוב לדעת לפני תכנון ובחירה: התאמה לאקלים המקומי, שילוב עם גריל וציוד בישול, תשתיות חשמל וגז, בחירת חומרים עמידים ועקרונות תכנון נכונים. זהו מדריך מקצועי שיסייע בקבלת החלטות חכמות ובהקמת אזור אירוח חיצוני פונקציונלי, מעוצב ונוח לשימוש יומיומי.

ביטוח
בלוג

איך ביטוח חובה עובד ומה הנהגים לא מגלים לעצמם עד שמאוחר מדי

כשמדברים על ביטוח החובה, רוב הנהגים מרגישים שזה סוג של "טופסייה" שחייבים לעבור בדרך לחידוש הרישיון. אבל האמת היא שהביטוח הוא אחד המסמכים הכי משמעותיים שיש לכל נהג, כי הוא זה שמגן עליכם במקרה של פגיעה בגוף, שלכם, של נוסעים ושל הולכי רגל.