אודות הלוגוס
פרג 1 (סקסטוס): ולגבי לוגוס זה אשר הוא כך לעד נשארים בני האדם חסרי הבנה גם לפני ששמעו אותו וגם מששמעוהו לראשונה. שכן למרות שמתהווים כל הדברים לפי לוגוס זה דומים הם כחסרי ניסיון, אף שמתנסים גם בדיבורים וגם במעשים מהסוג שאני מתאר, בהיותי מסביר כל דבר כפי שהוא. שאר בני האדם אינם תופשים את מה שהם עושים בזמן ערות בדיוק כפי שהם שוכחים מה עשו בזמן השינה.
הדת היא אוסף של פולחנים עם סיפורים. מה שחשוב זה לא להאמין בסיפורים, אלא להשתתף בפולחנים. המשמעות של להשתתף בפולחנים היא חברתית הרבה יותר מדתית.
"מדוע הפילוסופיה כל כך מוזרה" הופכת להיות שאלה כחלק מהפילוסופיה עצמה.
הרקליטוס כתב את הספר שלו באמירות מבודדות מלאות משמעות, אז קל לחלק זאת לפרגמנטים. מתוך בוז לשאר בני האדם הרקליטוס פרש מהעיר ועבר לחיות בערים. יום אחד הוא חלה בהצטברות נוזלים וחזר לעיר. במקום להגיד לרופא מה יש לו הוא חד לו חידה והרופא שילח אותו, אז הוא חזר להרים וקבר עצמו בחרא של פרות מתוך מחשבה שכשהחרא יתייבש זה ייבש את המים בגופו. הוא טעה ומת. ככל הנראה, בתוך גוש של חרא.
המשמעות הפרוזאית של המילה לוגוס היא דיבור, אך יש לה עוד משמעויות נוספות כמו פרופורציה או הסבר. המשמעות של דיבור לא בטוח מתאימה עם הטקסט הנ"ל. לכן, הרקליטוס כנראה ממציא ללוגוס משמעות חדשה. יש כנראה סוג של עיקרון קוסמי שכל הדברים מתהווים בהתאם ללוגוס הזה. אנחנו לא דומים לאלים מבחינת יכולתנו להבין את העולם. יש לבני האדם את היכולת להבין את העיקרון הזה במאמץ מסוים, אבל רוב בני האדם לא עושים זאת.
פרג 2 (סקסטוס): לכן ראוי ללכת אחר המשותף. אך למרות שהלוגוס משותף, הרבים חיים כאילו יש להם הבנה פרטית.
פרג. 90: הרקליטוס אומר שלערים יש עולם אחד משותף, אך כל אחד מהישנים פונה לעולם משל עצמו.
פרג. 34 (קלמנס): חסרי בינה: מששמעו נדמו לחרשים. עליהם מעידה האמרה: נוכחים נעדרים.
פרג. 107: (סקסטוס): עדים רעים לבני אדם הן עיניים ואוזניים אם יש להם נשמות ברבריות.
שמיעה וראיה נותנות לנו עדויות לא טובות על המציאות אם יש לנו נשמות ברבריות. אם לא מבינים את העיקרון, היכולת להבין את מה שרואים ושומעים לא שונה מהיכולת של ברברי להבין יוונית( ברברי= לא מבין יוונית), היות ואם הנפש לא מצוידת ביכולת להבין מה כל זה אומר, אי אפשר לפרש כלום. ההבדל בין חירשים ועיוורים לבעלי היכולת מופיע הרבה פעמים כאנשים מודעים ללא מודעים. יש עיקרון שמשותף לכולם ולהבנה של כל בני האדם, בלי הבדלים של דוברים בשפות שונות. רוב בני האדם חיים בעולם המציאות בלי להיות מודעים אליו. כמו אנשים ישנים בעולם הערות.
פרג. 50 (היפוליטוס): משהקשבתם לא לי כי אם ללוגוס, חכם הוא להסכים שכל הדברים הם אחד.
פרג. 41: דבר אחד הוא חכם: לדעת את המחשבה, זו שדרכה כל הדברים מונהגים דרך כל הדברים
פרג. 104: מנקודת מבטו של האל, כל הדברים נאים וטובים וצודקים, אך בני אדם תופסים חלק מהדברים כלא צודקים, וחלק כצודקים.
פרג. 113: מתינות (מידתיות) היא המצוינות הגדולה ביותר וגם חוכמה, לומר ולעשות את מה שאמיתי תוך הבנה התואמת את הטבע שלהם.
הרקליטוס אומר לא להקשיב לו, אלא ללוגוס. יש איזושהי אחדות נסתרת (משום שאם היא לא היה נסתרת כולם היו יודעים עליה). מנקודת המבט של האל (מי שיודע), כל הדברים נאים וטובים וצודקים, אך ההתבוננות של בני האדם היא ספורדית-חלקית ולכן הם לא מבינים חלק מהדברים ומפורשים כחוסר צדק. מנקודת המבט המושכלת הכל חלק מתוך עולם שמתנהל לפי עיקרון הלוגוס. כל האנשים מתרחשים בעקבות איזושהי מחשבה. יש משמעות אתית להבנה של למה הדברים מתנהלים כפי שהם מתנהלים.
העיקרון באותו הזמן זה שאידאל המצוינות האנושית והאדם המוצלח הוא זה שיודע לנהל את ענייניו, את ענייני המדינה, אדם מעשי. הרקליטוס אומר שהקונספט של מצוינות אנושים צריך להיות הבנה של העולם ומה המקום של האדם בעולם.
אחדות הניגודים:
פרג. 61 (היפוליטוס): מי הים טהורים ביותר ומזוהמים ביותר
פרג. 60 (היפוליטוס): הדרך למעלה ולמטה היא אותה דרך
פרג 88 (פסאודו פלוטרכוס): היינו הך הם החי והמת, הער והישן והצעיר והזקן, שהרי אלה נהפכים והריהם הללו, והללו שוב נהפכים לאלו.
פרג.51 (היפוליטוס): הם אינם מבינים כיצד בהיותו זר לעצמו הוא מסכים עם עצמו. קיימת התאמה בעלת מתח הפוך כמו קשת או נבל.
פרג. 111: מחלה עושה את הבריאות למתוקה וטובה, רעב את השובע, עייפות את המנוחה.
מי הים בשביל בני אדם הם מזוהמים ביותר ובשביל דגים הם טהורים. הדרך למטה ולמעלה היא אותה הדרך לכיוונים שונים, כלומר, יש ניגודים שהם מאוחדים. כמו שיש אותה דרך שהיא ניגודים, או אותו הים שהוא מנוגד. האל רואה את האחדות של הניגודים, האחדות של היפה והלא-יפה, חיים ומוות, הער והישן, הצעיר והזקן.





