נלסון – אין חירות חיובית בכלל. נלסון משתמש בהגדרה של מקקאלום כדי לטעון שמבחינה מושגית, חירות חיובית היא פשוט קטגוריה של חירות שלילית. נניח שיש מגבלות שמונעות ממני לקבל החלטות בהתאם לרצון שלי. אם כך, הסרת המגבלות האלה היא ביטוי של החירות השלילית שלי. אחרי שהן מוסרות, אני נשאר רק עם אופציית פעולה אחת – פעולה בהתאם
לעקרונות הרציונליות. הגנה על החירות החיובית
טיילור – ביקורת על החירות השלילית. הניסיון הליברלי להישען על חירות שלילית טהורה מפספס משהו בתפיסת החירות שלנו. המונח ההובסיאני המצומצם של חירות =(חירות מכפייה פיזית) הוא לא מספק. טיילור גם לא מסכים עם טיעון "המדרון החלקלק" של ברלין. טיילור בוחר
לנסח מחדש את ההגדרות של ברלין:
– חירות כמושג הזדמנות (הגדרה חדשה לחירות שלילית) – האדם חופשי בהיעדר מכשולים. לא חשוב מה בחרתי, חשוב שהייתה לי את האפשרות/הזדמנות לבחור משהו
אחר. – חירות כמושג מימוש (הגדרה חדשה לחירות חיובית) – האדם חופשי במידה והוא קבע
בעצמו את אורח חייו.
הביקורת של טיילור על "חירות כהזדמנות" – חירות כהזדמנות לא מסוגלת לתת ביטוי לדירוג ולהבחנה בין רצונות שונים על בסיס רמת הקריטיות שלהם. הדוגמה של בריטניה ואלבניה: בבריטניה יש הרבה רמזורי תנועה (שפוגעים בחירות השלילית) והרבה חופש דת (שתומך בחירות החיובית.) באלבניה המצב הפוך. לכאורה, אם נסכום את כמות ההגבלות שניצבות בפני, אפשר להגיע למסקנה שבאלבניה יש יותר חירויות מאשר בבריטניה. בשביל שנוכל להגיד שיש חירויות שחשובות יותר מאחרות, צריכה לעמוד מאחורי זה תפיסה
נורמטיבית מסוימת של משמעות החופש, שנשענת על מושג החירות כמימוש.
טיילור חוזר לטיעון של ברלין, ואומר שיש בו שני שלבים:
.1 הבחנה ודירוג בין מניעים שונים לפעולה (אותנטיים ולא אותנטיים.)
.2 רק במשטר הנכון ניתן לפעול לפי המניעים האותנטיים.
טיילור מקבל את השלב הראשון, וטוען שהוא לא בהכרח מוביל לוגית לשלב השני.
אפשר לטעון שלסובייקט יש רצונות אותנטיים ובלתי אותנטיים, מבלי לטעון את הטענה הפוליטית
לגבי "המשטר הנכון."
טיילור עושה הבחנה בין רצונות מדרג ראשון לרצונות מדרג שני.
– רצון מסדר ראשון – רצון לגבי פעולות או אובייקטים מסוימים. אני רוצה לאכול עוגת
שוקולד. – רצון מסדר שני – רצון לגבי הדרג הראשון. אני בדיאטה, ולכן אני רוצה לא לרצות לאכול
את עוגת השוקולד.
האדם האותנטי (לפי טיילור🙂 מי שתופס את הרצונות מדרג שני כחשובים יותר מהרצונות בדרג ראשון, ומסוגל לדרג אותם בהתאם למטרות שלו. חלק מחיים מוסריים בעלי משמעות זו
הערכה חזקה של הרצונות מדרג שני. לדוגמה, אודיסאוס והסירנות.
מיל – ההצדקה התועלתנית לחירות. גם מיל מאמין שיש דירוג של הרצונות לנחותים ונעלים,
אבל חושב שזה לא נותן הצדקה לפטרנליזם ולכפייה. הנימוק של מיל הוא תועלתני – עבור אנשים
רציונליים, כל אחד מאיתנו נמצא בעמדה הטובה ביותר לדעת מה יקדם את הרווחה של עצמו.
ולכן, כל כפייה חיצונית – גם אם מונעת מרצון טוב, בסופו של דבר תביא לתוצאות שליליות.
כריסמן – חירות חיובית ניטרלית. על מנת להיות חופשיים, היעדר מכשולים אינו מספק.
אנחנו צריכים להיות מסוגלים להעריך האם רצונותינו עוצבו באופן רציונלי. למשל –
נורמות חברתיות. האם הרצון של נשים רבות לוותר על קריירה לטובת ילדים עוצב בצורה אוטונומית או בהתאם לתכתיבי החברה? האם האהבה שלי למוזיקה קלאסית נובעת מכך שהוריי השמיעו לי אותה? העמדה של כריסמן היא לא ביחס למושא הרצייה, אלא ביחס לדרך בו התקבלה ההחלטה לרצות משהו. אם ההחלטה התקבלה באופן אוטונומי, היא אותנטית. (עמדות אלטרנטיביות, למשל פוקו – כולנו שייכים למארג חברתי מסוים שקובע מי אנחנו, ולא רלוונטי לדבר על התנתקות ממנו כי האוטונומיה שלנו שלובה בו לחלוטין.) כריסמן מגדיר חירות חיובית באופן דומה לטיילור, אבל תוך התמקדות באופן בו התעצבו הרצונות ולא בתוכן
שלהם.
המושג השלישי של חירות
ניתן לטעון שההבחנה של ברלין מפספסת מובן שלישי של חירות. סקינר ופטיט – חירות רפובליקנית. לפי הגישה הזו, הגישה ההובסיאנית נוסחה מתוך מטרה פוליטית, ונועדה למחוק תפיסת חירות שהייתה קיימת קודם לכן. חירות רפובליקנית היא המונח שהיה מקובל באימפריה הרומית וע"י מקיאוולי והוגים נוספים, כדי לתאר חירות
כחוסר שליטה. זאת בשונה מהחירות השלילית של ברלין, שמשמעותה חירות כחוסר התערבות.
התערבות – צמצום טווח האפשרויות העומדות לרשות הפרט. שליטה – היכולת לצמצם את טווח
האפשרויות העומדות לרשות הפרט.
חירות כחוסר שליטה (סקינר) – למשל, עבדות. העבד אינו חופשי, כיוון שהוא חשוף לכוח
השרירותי של האדון. לצורך העניין, זה לא משנה אם האדון מממש את יכולתו להתערב בחיי העבד או שלא. דוגמה נוספת: שלטון קולוניאלי. גם אם האימפריה בוחרת לא להטיל מגבלות על הילידים, יש לה כוח קונספטואלי לעשות זאת. העובדה שלצד א' יש כוח שרירותי על צד ב' אומרת שצד א' פוגע בחירות של צד ב,' גם אם הוא לא ביצע התערבות קונקרטית. לעומת
זאת, ליברלים יגידו שכל עוד לא הוטלו עליי מגבלות קונקרטיות, אני חופשי.





