עד כה דיברנו הרבה על חירות [לדוגמה: הארט – זכות היא תמיד הגבלה של חירות של אדם אחד
על אדם אחר.] אבל לא הגדרנו מה זה. איך ניתן ליישב את הסתירה של היות האדם חופשי
ובאותו זמן כפוף לסמכות המוסרית של המדינה? הצעות לפתרון:
.1 אנרכיזם פילוסופי – לא ניתן ליישב את הסתירה. .2 הקרבה מודעת – במעבר ממצב הטבע למצב המדיני, מקריבים במודע חירות תמורת
ביטחון. .3 סוגי כפייה – יש הבדל בין כפייה מידי אדם אחר לכפייה ע"י המדינה. תחת המדינה, אנחנו
מפסידים חירות מסוג אחד ומרוויחים חירות מסוג אחר. .4 הפוך על הפוך – רק תחת כפיית המדינה ניתן להיות חופשי באמת (נוגד את
האינסטינקט.) החירות שיש לנו במצב הטבע היא לא אמתית.
הובס, לוק ורוסו על חירות הובס – חופש כהיעדר התנגדות/מניעה חיצונית. בפרט – כאשר אין מישהו/משהו חיצוני
שמונע ממני לעשות דברים, זה אומר שאני חופשי. חירות כמובן פיזיקלי.
לוק – חירות היא לא להיות תלוי ברצון של אדם אחר. במצב הטבעי האדם חופשי לחלוטין,
בתוך גבולות החוק הטבעי, לפעול כראות עיניו ללא תלות ברצון של אדם אחר.
רוסו – האדם מוותר במעבר למצב הפוליטי על חירותו הטבעית לפעול ללא הגבלות, אבל מרוויח את החירות המוסרית, שאפשרית רק במצב הפוליטי. אצל רוסו, ההיענות ליצר היא עבדות, והציות לחוק שאדם קבע לעצמו היא חירות. להכריח מישהו להיענות לחוקי המדינה = להכריח אותו להיות חופשי. חירות האדם במצב הטבעי – היעדר מגבלות (מלבד מגבלות פיזיות.) חירות האדם במצב החברתי – חירות מוסרית שמשמעותה ציות לחוק שקבע האדם
לעצמו. שלטון התבונה.
אצל הובס ולוק אפשר להיות חופשי בכל מצב, בגלל שהחירות מנוסחת במובן שלילי: היעדר
כפייה. אצל רוסו, יש הבחנה בין שני סוגי חירות – טבעית ואזרחית. האזרחית, מעצם הגדרתה, יכולה להתקיים רק בחברה. הבדל נוסף: אצל הובס, החירות יכולה להיות מוגבלת גם ע"י עצמים חסרי תודעה (בע"ח, קירות, מזג האוויר.) אצל לוק ורוסו, מובן החירות תלוי בחברה (אנשים
אחרים.)
חירות חיובית וחירות שלילית ישעיהו ברלין – הבחנה בין סוגי חירויות. הרקע לפיתוח התיאוריה של ברלין – ניסיון לזקק
את מהות הוויכוח האידיאולוגי בין מזרח למערב, בתקופת המלחמה הקרה.
חירות שלילית – התשובה לשאלה מתי יכול האדם לפעול לפי ראות עיניו, ללא התערבות
חיצונית. חירות חיובית – התשובה לשאלה "על ידי מי אני נשלט." עד כמה אני אוטונומי ומוכוון ע"י
שיקולים ותכליות שהם משלי ולא משל אחרים.
הטיעון של ברלין – המובן השלילי של חירות הוא המובן שליברלים צריכים לאמץ, והמובן
החיובי הוא מסוכן ועשוי להוביל לדיקטטורה.
)1 חירות שלילית:
.a עצם העובדה שאני לא יכול להשיג משהו, אין פירושה שאני לא חופשי
להשיג אותו. בהשלכה להובס – הבחנה בין מגבלה פנימית לטבעה של הישות,
למגבלה חיצונית [אם אני לא יכול לעוף, לא ניתן לומר שאני לא חופשי לעוף.] o מתי ניתן לומר שמישהו הוא חסר יכולת להשיג מטרה, ומתי ניתן לומר
שהוא חסר חירות?
.b אני חסר חירות פוליטית רק אם מנעו ממני בני אדם להשיג את המטרה. חירות היא מושג חברתי, לא מושג טבעי-פיזיקלי. בהיבט הזה הגישה של ברלין
דומה יותר לזו של לוק ורוסו מאשר הגישה של הובס.
o באיזה מובן בני אדם אחרים מונעים ממני את השגת המטרה?
.c ככל שנרחב תחום אי-ההתערבות בפעולותיי, כך נרחבת החירות שלי. לפי
ברלין, היקף החירות תלוי במספר משתנים:
.1 מספר האפשרויות הפתוחות בפניי.
.2 מידת הקלות או הקושי שבמימוש אפשרויות אלה.
.3 מידת חשיבותן של אפשרויות אלה בתכנון חיי.
.4 מידת היותן של האפשרויות חסומות/פתוחות ע"י פעולות אישיות מכוונות. .5 בערך המיוחס לפעולה לא רק ע"י האדם עצמו, אלא ע"י הנורמות
החברתיות בחברה בה הוא חי.
דגשים:
– אין קשר הכרחי בין חירות שליליות לבין צורת משטר מסוימת. למשל, ניתן לדמיין
שלטון אבסולוטי נאור שמאפשר לאזרחיו חירות שלילית מקסימלית. – כל חוק בהכרח מגביל חירות. ברלין מבקש להדגיש שתמיד יש אלמנט של שלילת
חירות, גם במקרה של חוקים מוצדקים (תפיסה ליברלית.) בכך הוא חולק על רוסו והוגים
נוספים, שטוענים שהציות לחוק הוא-הוא החופש האמיתי. – חירות היא לא ערך עליון. יש הסכמה בין ההוגים הליברליים שצריך לפעמים להגביל
חירות עבור ערכים אחרים. ברלין מסכים, אבל רוצה להדגיש את המחיר – זה הופך אותנו
לפחות חופשיים. – כל צורת משטר תגביל חירות, מעצם קיומה. הוויכוח בקרב הליברלים הוא כמה נרחב
צריך להיות התחום בו הפרט חופשי מהתערבות.
בעיות פילוסופיות עם המובן השלילי של חירות:
חוסר חירות מול חוסר יכולת יש סיבות שונות למגבלות – מאדם אחר שמונע ממני פעולות, דרך מגבלות של הטבע, ועד מחסומים נפשיים/פיזיים שהם אישיים שלי. נשאלת השאלה מתי יש חוסר חירות ומתי יש חוסר יכול. אם אנחנו מסתכלים על ההגדרה הטכנית של ברלין, רק מקרים של אדם אחר
המונע ממני בכוח פיזי הם באמת הגבלת חירות. אבל יש וויכוח מה נכלל בהגדרה הזו – אם
מה שמגביל את הפעולות שלי הוא מחסור בכסף, האם לא ייתכן שעצם המחסור הוא תוצאה של
מגבלה שנוצרה ע"י אחרים?
הלל סטיינר – ההבדל בין חוסר יכולת לחוסר אטרקטיביות. הגבלה על פעולה = רק כשהפעולה הופכת לבלתי אפשרית. בכל מקרה אחר, הפעולה לא מוגבלת אלא פחות אטרקטיבית. לדוגמה: אם מעלים את מחיר התפוחים מ5- ל,10- מה
שנפגע הוא היכולת שלי לממש את הרצון לקנות את התפוחים ב.5- אבל ניתן לשנות את הרצון –
אני יכול להחליט שאני לא רוצה את התפוחים, או שאני מעוניין לרכוש אותם ב.10- חירות שלילית טהורה – סטיינר מאמין שחופש יכול להיות מוגבל ע"י אינסוף פעולות, גם פעולה בלתי
מכוונת. מנגד, רק הפיכת פעולה לבלתי-אפשרית (ע"י הגבלה פיזית) מובילה לפגיעה ישירה בחירות. כלומר, גם שודד שמאיים עליי לתת לו את הארנק שלי לא מגביל את החירות שלי (במובן השלילי הטהור) אלא מצמצם את האפשרויות שלי בכך שהוא מאלץ אותי לבחור בין
הארנק לבין החיים.
