סימונס – בעיית הפרטיקולריות הינה בעיה כללית לטיעוני החובה הטבעית. הטיעון לא
מקבע אותנו למסגרת מדינתית מסוימת. למה אנחנו צריכים לתמוך בחוקים/מוסדות של
מדינה אחת ולא של אחרת?
.6 אנרכיזם פילוסופי
אם כל הטיעונים לציות לחוק לא תקפים, התוצאה היא אנרכיזם פילוסופי.
אנרכיזם פוליטי – נגד קיום המדינה. אנרכיזם פילוסופי – אין למדינה סמכות מוסרית שמצדיקה ציות לחוק. אנרכיסט פילוסופי יכול עדיין לציית לחוק משיקולים תועלתניים/פרטיקולריים לגבי החוק, אבל לחשוב שאין חובה מוסרית
לציית לחוק מעצם היותו חוק.
– אנרכיזם פילוסופי א-פריורי: לא יכולה להיות חובה מוסרית לציית לחוק.
רוברט פול וולף (נציג בולט) – טיעון מתוך אוטונומיה: לכל אדם יש חובה עליונה לממש את האוטונומיה המוסרית שלו. בגלל שציות לחוק לא תלוי ברצון ובשיקול הדעת של בעל החובה לציית, אלא מתחייב מתוקף סמכות בלבד, זה מהווה פגיעה באוטונומיה. לפי הטיעון, לא
תיתכן מדינה בעלת סמכות מוסרית לגיטימית.
ביקורת:
o האם מימוש אוטונומיה מוסרית היא אכן חובה עליונה? יש מקרים בהם אנחנו
בוחרים להכפיף את הרצון שלנו למישהו אחר – דרך הבטחה, או דרך חובות
משפחתיות. o גם אם למדינה יש סמכות מוסרית, זה לא אומר שהחובה לציית לחוק היא חובה מוחלטת – למשל, סייגים על מדינות דיקטטוריות. יש דרכים להתמודד עם
סתירה בין האינטואיציות המוסריות שלנו לבין החוק במקרי קיצון.
o כפי שאנו מכירים בסמכות של בעלי מקצוע, ניתן להכיר בסמכות של המדינה.
אנחנו מכפיפים את עצמנו לרופאים בעניינים בריאותיים, אז למה שלא נכפיף את
עצמנו למדינה בעניינים אזרחיים.
o לעיתים מימוש האוטונומיה מחייבת הכפפת שיקול הדעת של הפרט למישהו
אחר.
– אנרכיזם פילוסופי א-פוסטריורי: יש תנאים מסוימים בהם יש חובה מוסרית לציית לחוק,
אבל תנאים אלה לא התקיימו מעולם וסביר שלא יתקיימו בעתיד. נועם חומסקי (נציג בולט) – חובת ההוכחה שהתנאים האלה מתקיימים מוטלת על המדינה. סוגי
האנרכיזם הא-פוסטריורי:
- אנרכיזם תוצאתני – סמכות המדינה היא מקור של סבל. לכן ברוב המקרים ציות
לחוק יביא לתוצאות שאינן טובות מבחינה מוסרית.
- אנרכיזם דאונטולוגי – סמכות המדינה מפירה חובות מוסריות (לדוגמה, פוגעת
בזכויות אדם,) ולכן ברוב המקרים ציות לחוק יביא להפרת חובות מוסריות.
סימונס – מבין התיאוריות הקיימות להצדקת חובת הציות לחוק, רק תיאוריית ההסכמה "(האמנה החברתית)" מבססת תנאים בהם תהיה חובה לציית לחוק. ההסכמה חייבת להיות מפורשת – רק אם החלטנו במודע להכפיף את הרצון שלנו למישהו אחר, ניתן לבסס חובת ציות. לכן, רק אם תהיה מדינה שתגיע להסכמה כללית כזו עם כל אזרחיה, תהיה לה לגיטימציה
מוסרית. אף מדינה לא קמה מתוך הסכמה, וסביר שזה גם לא יקרה בעתיד.
מושג הזכות
)1 זכויות כתפיסה אנטי-תועלתנית
"המפנים עורפים לאומלאס" (אורסולה לה-גווין) – כדי שאומלאס תמשיך לשגשג, הילדה חייבת
להישאר כלואה במרתף. הסיפור מבטא נקודת מבט ביקורתית על תועלתנות. בתועלתנות אין
התייחסות לבני אדם כיחידות נפרדות בעלות חשיבות מוסרית בפני עצמן, אלא רק כ-
"יחידות תועלתנות," שמצטברות לכדי ה"-האושר הכללי."
האנלוגיה התועלתנית בין האינדיבידואל לחברה: לאדם היחיד יש טעמים להצדיק סבל זמני באמצעות הנאה עתידית. התועלתנות עושה אנלוגיה (שגויה) בין הפרט לבין החברה, במובן שהיא אינה מבחינה בין יחידות תועלת המתקיימות באותו אדם (בפרקי זמן שונים) לבין יחידות תועלת
המתקיימות אצל אנשים שונים. זכויות הן דרישה להגנה על הפרט מפני התועלת החברתית.
זכויות כאילוצי צד (רוברט נוזיק.) האפשרויות שלנו לפעולה הן מה שנשאר אחרי שהסרנו את
דרכי הפעולה שמפרות זכויות. אילוצי צד – מגבלות התוחמות את הפעולה המותרת.
o הטענה של נוזיק נשמעת לא רציונלית, כי לפעמים אפשר להגן על זכות רק באמצעות
הפרה של זכות אחרת (למשל, ניתן להגן על זכות הקניין רק באמצעות הגבלת חופש
התנועה של פושעים.) העיקרון של נוזיק יביא להפרת יותר זכויות, לא פחות.
תועלתנות של זכויות – צמצום הפרת זכויות כמטרה. הגבלת זכויות מסוימות מותרת בתנאי
שהיא תפחית למינימום את מספר הזכויות הכולל שייפגע.
התגובה של נוזיק – שמירה על זכויות היא אילוץ, ולא מטרה. כל אדם הוא תכלית בפני עצמה,
ולכן אסור להפר את זכויותיו של אדם אחד לשם טובת הכלל, בשום מקרה שהוא. לכן,
נוזיק מתנגד לתועלתנות של זכויות [דוגמה של נוזיק: ההמון המשתולל והאדם החף מפשע.]
ביקורת על תפיסת "זכויות כאילוצי צד:"
o התפיסה של נוזיק לא מכירה בהיררכיה של זכויות. בפועל, חלק מהזכויות הן כן
חשובות יותר מאחרות.
o אמרטיה סן – נגד תועלתנות ונגד דאונטולוגיה של אילוצי צד. "דונה והבריונים" –
סיפור שאמור להראות שגם התועלתנות וגם הדאונטולוגיה של אילוצי צד סותרים את
האינטואיציה המוסרית שלנו.
דבורקין – זכויות כ"-קלף מנצח" (תפיסה אנטי-תועלתנית.) קיומה של זכות היא טעם
מכריע, שמנצח את השיקולים האחרים. אם לפרט יש זכות, זה מנצח את טובת הכלל.
הביקורת של דבורקין מכוונת נגד תועלתנות העדפה.
** תועלתנות העדפה – הפעולה המוסרית היא זו שתקדם את האינטרסים וההעדפות של כמה
שיותר אנשים. תואם את עיקרון הכרעת הרוב [למשל, אם רוב האנשים יעדיפו כרוב על פיצה,
תועלתנות העדפה תגיד שצריך לבחור בכרוב.]
o הביקורת של דבורקין – תועלתנות העדפה אינה מפרידה בין העדפות פרטיות
להעדפות חיצוניות. העדפה פרטית – העדפה לגבי עצמי, העדפה חיצונית – העדפה שלי לגבי מה שאחרים עושים/מקבלים. חוסר ההבחנה בין העדפות פנימיות לחיצוניות מוביל לבעיה של ספירה כפולה Counting( ,)Double הפוגעת במחויבות
לשוויון בין אנשים. הבעיה היא שלא ניתן בפועל ליצור הבחנה בין העדפות פרטיות
להעדפות חיצוניות.





