בעיות בVE- :#1 תיאוריה מעגלית/טריוויאלית. המבנה הלוגי של המשפט הוא למעשה – "פעולה היא מוסרית אם אדם
שמבצע באופן עקבי פעולות מוסריות היה מבצע אותה." זו טענה נטולת יכולת הסברית, ולכן לא מעניינת. יש הסוברים, כי
VE אמיתי באופן טריוויאלי – כלומר, ניתן להחליף את "הסגולה הטובה" בכל טיעון שהוא (תועלתני/דאונטולוגי/אחר,)
באופן שכל אחד מאתנו יוכל להסכים אתו. התמודדות אפשרית (אך חלשה) : אדם בעל הסגולה הטובה הוא אדם שיש לו
את כל הסגולות הטובות של אריסטו – אומץ, איפוק, נדיבות וכו.' נדרש חידוד בעיית אותיפרון: בעיה קשורה. אותיפרון – פעולה היא קדושה אםם היא נאהבת ע"י האלים. סוקרטס – האם פעולה
נאהבת ע"י האלים בגלל שהיא קדושה, או קדושה בגלל שהיא נאהבת ע"י האלים10. ובהשלכה לVE- – :EQ-VE האם
פעולה A היא מוסרית בגלל שהאדם בעל הסגולה הטובה מבצע אותה, או שהאדם בעל הסגולה הטובה מבצע אותה
בגלל שהיא מוסרית? rationalism Virtue – האדם בעל הסגולה הטובה מבצע את פעולותיו בגלל סיבות מסוימות. מכך נובע, שVE- לא יכול להיחשב עקרון בסיסי של מוסריות של פעולות. שהרי, VE לא קובע מה הופך פעולות מוסריות לכאלה, אלא רק קובע
שהאדם בעל הסגולה הטובה הוא אדם שמרבה לבצע פעולות מוסריות. voluntarism Virtue – ביצוע הפעולה ע"י האדם בעל הסגולה הטובה זה הדבר הנכון לכשעצמו – מעצם כך שהאדם בעל הסגולה מבצע את הפעולות, זה מקנה לפעולה מעמד של פעולה מוסרית. עמדה בעייתית – היא לא קובעת את שורש
המוסריות, ולא מסבירה את הסיבות בבסיס קבלת ההחלטות של האדם בעל הסגולה.
בעיות בVE- :#2 תיאוריה שעשויה לגרום נזק למי שמיישם אותה (ג'ונסון.) לפי הביקורת של ג'ונסון, VE שקרי. אנשים שנמצאים בעמדה מוסרית "נמוכה" יותר, צריכים לבצע לפעמים פעולות שנכונות עבורם אך לא נכונות עבור מישהו במצב מוסרי גבוה יותר. למשל, אלכוהוליסט צריך לסרב ללכת למסיבת יומולדת שמתרחשת בפאב, למרות שאדם בעל הסגולה
הטובה (ששולט ביצריו) היה צריך ללכת בשם ערך החברות, מפני שהוא יודע שעדיין אין לו את סגולת השליטה ביצרים.
לכן לא ניתן לקבל החלטות אך ורק על סמך השאלה מה היה עושה אדם בעל הסגולה הטובה.
בעיות בVE- :#3 .Situationism ישנן עדויות פסיכולוגיות וניסוייות שאנשים לא פועלים בהכרח על פי אופי כלשהו, אלא
על פי הסיטואציה בה הם נמצאים. עדות בולטת היא הניסויים של מילגרם. לפי הפילוסוף ג'ון דוריס, הניסויים של מילגרם (וניסויים נוספים,) נותנים לנו סיבה טובה לפקפק ברובוסטיות של דיספוזיציות התנהגותיות אשר קשורות מוסרית לחמלה (ולתכונות אופי אחרות.) VE[ אמיתי רק אם התנהגות בד"כ נקבעת על פי תכונות אופי רובוסטיות ß ממצאים
דסקרפטיביים מראים שזה לא נכון שהתנהגות בדרך כלל נקבעת על פי תכונות אופי רובוסטיות ß VE שקרי.]
תשובות אפשריות:
- תפיסה פשטנית מדי של תכונות אופי – ציפייה מאנשים שיהיו "קריקטורה" של תכונת אופי מסוימת. העובדה
שאנשים לא מתנהגים באופן צפוי לחלוטין לא אומרת שאין להם תכונות אופי, יותר "מעודנות." ביקורת – אנחנו
מוצאים באופן אמפירי שינויים גדולים בהתנהגות גם בתגובה לשינויים מאוד קטנים בסיטואציה.
- קיימים הבדלים בין אנשים – ניסוי מילגרם וניסויים אחרים מסוגו מראים כי אנשים רבים "ימשיכו עד הסוף" תוך
פגיעה באדם אחר. עם זאת, יש גם אנשים רבים שלא, ובכל אחד מהניסויים יש אנשים חריגים שנהגו לפי המוסר
10 ניתן לחלק את המענה על השאלה הזו לשתי אסכולות: .1 וולונטריזם תיאולוגי – ציווי האלוהי הוא מה שהופך פעולה לנכונה. .2 רציונליזם תיאולוגי – הציווי
האלוהי לבצע פעולה מסוימת נובע מכך שהפעולה נכונה.
בצורתו הטהורה. אפשר להסביר זאת בכך שאנשים אלה הם בעלי "הסגולה הטובה." הסגולה הטובה היא יותר נדירה ממה שהיינו רוצים לחשוב, וייתכן שאפשר לדגום מאות אנשים ולא לפגוש אפילו אדם אחד בעל הסגולה
הטובה.
- "רובוסטיות מצומצמת"-VE דורש שתכונות אופי יהיו רובוסטיות בסיטואציות יומיומיות. יכול להיות שניסויים
בפסיכולוגיה אשר שמים אנשים בסיטואציה קיצונית, כמו מילגרם, לא מעידים על האופן בו אנשים נוהגים
בסיטואציות בנאליות יותר, שהן לא פחות רלוונטיות.
- Gap Is-Ought – גם אם נקבל את כל הנחות היסוד של ה,Situationism- מדובר בתיאוריה דסקרפטיבית שאין לה
רלוונטיות לאתיקה הנורמטיבית. האמת או השקר של ,VE ושל כל תיאוריה מוסרית שהיא, לא תלוי במבנים הפסיכולוגיים האמיתיים של בני אדם, אלא במה שראוי שיהיה. למעשה, אפשר לקבל שהיא נכונה גם אם נניח
שאין ולא היה מעולם אדם בעל הסגולה הטובה בעולמנו.





