בעיות בפרטיקולריזם #1 – ישנן תכונות שהן תמיד רלוונטיות מבחינה מוסרית ותמיד בעלות אותה קוטביות. דוגמה –
להרוג מישהו בניגוד לרצונו. תשובות אפשריות: לדחות רלוונטיות אוניברסלית ו/או קוטביות ביחס לרצח, על ידי מציאת
דוגמה נגדית.
בעיות בפרטיקולריזם #2 – חינוך מוסרי. אם נאמץ פרטיקולריזם, אין דרך לחנך למוסריות ולתת לילדים כללי אצבע
להתמודד עם בחירות מוסריות. תשובה אפשרית – תיאוריות מוסר הן לא כללי אצבע לחינוך, כי הן מהוות ידע
פרופוזיציונלי,12 ולא ידע פרוצדורלי.13
בעיות בפרטיקולריזם #3 – הופך אותנו לאנשים רעים יותר. כל מקרה לגופו, ולכן אנחנו יכולים לעשות לעצמנו הנחות.
תשובה אפשרית – זה לא חלק מהקריטריונים לשיפוט של תיאוריה.
סיכום – סוגיות מתודולוגיות (איך עושים אתיקה נורמטיבית)
שאלת יסוד באפיסטמולוגיה של המוסר – כיצד אנחנו מגיעים למסקנה שפעולות מסוימות הן מוסריות/לא מוסריות?
12 ידע פרופוזיציונלי – ידע שקודם לניסיון. אני יכול לדעת את כל הטענות על שחיה, אבל אני עדיין לא אדע לשחות.
13 ידע פרוצדורלי – ידע על איך לבצע פעולה מסוימת.
ספקנות
טענת הספקן – אנחנו לא יודעים שאנחנו לא סתם "מוח בצנצנת." לכן, למשל, לא נדע שיש לנו ידיים.
תגובת מור – אבל אנחנו יודעים שיש לנו ידיים, ולכן אנחנו לא "מוח בצנצנת."
ובהקשר המוסרי:
הספקן – אם ידע מוסרי הוא לא אפשרי, אז אנחנו לא יודעים לקבוע אם פעולה מסוימת מוסרית או לא. תגובה מוריאנית – יש פעולות שאנחנו יודעים בוודאות שהן מוסריות או לא מוסריות, לכן אנחנו יודעים שידע מוסרי הוא
אפשרי.
מתודולוגיה – איך נכריע בשאלה מה התשובה הנכונה לשאלה היסודית של האתיקה הנורמטיבית?
– חקירה בגוף ראשון. האסטרטגיה המרכזית בה השתמשנו בקורס, הבעיה – מה הופך את השיפוטים שלי
לנכונים?
– חקירה סוציולוגית
o אינטואיציות כלליות "(חוכמת ההמונים)"
o שיפוט של מומחים לפילוסופיה – למשל, הסקר שנעשה באוניברסיטאות
– חקירה תיאורטית.
ברוב הגישות האלה אנחנו נפנה באופן כזה או אחר לאינטואיציות. מה הן אינטואיציות? – כמה הצעות:
– תובנות שאינן יכולות להיות שגויות (לא ייתכן שידע יהיה שקרי) – לא מקובל בימינו.
– SEEMINGS – איך הדברים נראים.
– שיפוטים מידיים.
– שיפוטים שאינם היסקיים ביחס למקרים/כללים – שיפוטים "ראשוניים."
האם אינטואיציות יכולות לעזור לנו לברר מהי התשובה הנכונה לשאלת היסוד של האתיקה הנורמטיבית? יש עם זה
כמה בעיות –
.1 אינטואיציות הן לא אחידות בין אנשים שונים.
.2 יש סטיות סיסטמטיות, למשל – נטייה של גברים לתועלתנות לעומת נשים. .3 אינטואיציות מושפעות מפרטים לא רלוונטיים. למשל, ניתן להצביע על אינטואיציות מוסריות של אנשים אם
מציגים את הסיטואציות המוסריות בסדר מסוים (למשל, בדילמת הקרונית.)
תשובות אפשריות: )1( לפקפק במידע האמפירי )2( לקבל את המידע המחקרי, אך לפרפר ברלוונטיות (אלו לא באמת אינטואיציות; התוצאות לא ניתנות להכללה; הנסיינים לא מהווים מדגם מייצג כי מדובר בעיקר בתלמידי תואר ראשון
בפסיכולוגיה; זו סוגיה שצריכה להיות נתונה לשיקול דעת של מומחים) )3( להציע מודל מתוקן של אינטואיציות )4(
אלטרנטיבות לאינטואיציות – למשל, מחקרים בתחום מדעי המוח (הבעיה במחקרים האלו – IS לעומת )OUGHT )5(
לנקוט ספקנות מוסרית – אם אנחנו לא יודעים מה המעמד האפיסטמי של אינטואציות, אפשר להגיד שאין ידע מוסרי,
ושאי אפשר לשפוט האם פעולה היא מוסרית או לא.
שיווי-משקל רפלקטיבי (ג'ון רולס) – גישה מעורבת המשלבת אפיסטמולוגיה פרטיקולריסטית ואפיסטמולוגיה כללנית.
אנחנו משיגים שווי-משקל רפלקטיבי כאשר להאמנות שלנו יש "קוהרנטיות מתקבלת על הדעת." יש לנו שיפוטים יסודיים, ואנחנו מנסים להגיע לשווי משקל ע"י קשירת קשר בין הפרמטרים. הדבר דומה לביסוס תיאוריה פיזיקלית על סמך תוצאות ניסויי מעבדה. בדרך כלל יהיו נקודות שנמצאות מחוץ ל"-תחום הלינאריות" של הגרף, נצטרך להתאים את
התיאוריה כדי ליצור רמת קורלציה גבוהה מול השיפוטים, או לשנות שיפוטים מסוימים בהתאם לתיאוריה.
אבחנה יסודית באפיסטמולוגיה: יש שתי אסטרטגיות לשאלה מה הוא בסיס ההאמנות שלנו.
– מסדתנות – ביסוד כל ההאמנות, יש האמנות יסודיות שמוצדקות בפני עצמן ולא מתוקף היחס שלהם להאמנה
אחרת (פירמידה.) בעיה קלאסית במסדתנות- איך מוצאים את ההאמנות היסודיות, ומהיכן נובע בסיס ההצדקה
שלהן – קוהרנטיזם– אין האמנות שהן מוצדקות באופן יסודי. מה שמצדיק את ההאמנות זה הקשרים ביניהן, ולכן אנחנו יכולים לשנות אותן רק אחת ביחס לשנייה (כמו רפסודה- אם אני בלב ים וצריך לתקן את הרפסודה, אני לא יכול
לבנות אותה מחדש בבת אחת, אבל אני יכול להחליף קרש אחד בכל פעם.) בעיה קלאסית בקוהרנטיזם- יכולות
להיווצר מערכות אמונות שרירותיות ושונות לחלוטין מאדם לאדם, על אף שהן קוהרנטיות ביחס לעצמן.
במתודה של שווי-משקל רפלקטיבי יש אלמנטים קוהרנטיסטיים (מתחילים עם אוסף שיפוטים ומנסים להביא את
מערכת ההאמנות שלנו לשווי-משקל) וגם אלמנטים מסדתנים (אנחנו מתבססים על שווי-משקל יסודי כלשהו.) לכן ניתן
לומר שהיא נייטרלית במובן מסוים.





