דיברנו על ארמניה המחולקת במאה ה-4, החלק הקטן הוא חלק מהאימפריה הרומאית והחלק האחר הגדול זה רוב ארמניה שהיא תחת השפעה סאסאנית-פרסית. התמונה הרלוונטית היא שנת 301 ההתנצרות הרשמית של ארמניה, קבלת הנצרות כדת המדינה, הריסת מזבחות זורואסטרים. בשנת 404-405 המצאת הכתב הארמני, מסרופ משטוץ ממציא את הכתב ומתחילה כתיבה ארמנית, כתבי יד והספר הראשון כנראה של קוריון- תלמיד של משטוץ כנראה על חייו. אחד המקורות הראשונים הוא של ירישה, שהיה העוזר הראשי של ורדאן ממיקוניאן. בשנת 428 סוף המלוכה, אין מלך, מצב של מאבקים פנימיים. לתוך החלל היחסי הזה נכנסים האיראנים והמלך יזדגרד והוא בעצם אומר 'אתם הארמנים קיבלתם דת חדשה אבל אתם זורואסטרים במקור, אני מצפה ממכם לחזור לדת הזורואסטרית'. הוא מעוניין בחזרת ארמניה לזורואסטריזם כי ארמניה נוצרית תהיה יותר פרו-רומאית. למרות שארמניה תחת שליטה סאסאנית, המלך יזדגרד מרגיש שאזור השליטה שלו מתפורר. משנת 428 אין מלוכה מרכזית בארמניה, והוא מתחיל ללחוץ על הארמנים ע"י הטלת מיסים כבדים על הכמרים, הנזירים והכנסייה הארמנית עצמה.
301 – התנצרות ארמניה.
404/405 – הופעת הכתב הארמני
428 – סוף המלוכה, הנחררים כולאים את המלך האחרון מבית ארשקוני. המלך הפרסי שרוצה שארמניה תחזור לזרועות הדת הזורואסטרית מתחיל ללחוץ על הארמנים ומטיל עליהם מיסים כבדים מאוד. לפי ירישה, הווזיר הראשי של המלך האיראני שולח מכתב לארמנים. במכתב הוא אומר להם שעליהם לחזור לדת הזורואסטרית. הוא מספר את הסיפור של האמונה הזורואסטרית על ZERUVAN שמהבטן שלו נולדים ORMUZD ו-AHRIMAN. הוא אומר לארמנים שזו האמת, זו המציאות. איך יכול להיות שיש אל אחד שעושה את הכל? גם טוב וגם רע? האם הגיוני שאל יוולד מבטן של אישה? איך יתכן שבני אדם צלבו את האל?
כשמגיע המכתב מתכנסים ראשי הכנסייה ומנסחים תשובה. הם כותבים שיתכן יותר שהאל יוולד מבטן של אישה ולא של גבר. בנוסף האל לא נצלב באמת, אלא בחר לרדת כבשר ודם לעולם. הנחררים משתכנעים לקבל את הדת הזורואסטרית, אך ורדאן לא מוכן לעשות זאת. האיראנים מגייסים צבא עצום ונעים לכיוון ארמניה.
451 – תזוזת הכוחות הפרסים לכיוון ארמניה על מנת להתמודד עם ורדאן ותומכיו שמסרבים לקבל על עצמם את הדת הזורואסטרית ודבקים בנצרותם. האיראנים מגיעים, נכנסים עם פילים וכוחות גדולים, מול הארמנים עם הסוסים שלהם. הם מתכוננים לקרב ואז ורדאן נושא נאום. בנאום הזה הוא אומר שלארמנים יש ניסיון רב בקרבות, אך המלחמות היו מלחמות של מלכים, כיום הם לא נלחמים עבור מלך אלא לטובת האל – בשם האל. הוא משווה את הקרב הזה למכבים. הוא מרחיב על המכבים ועל מתיתיהו והמתיוונים. המכבים הלכו להלחם בשם האל – זה המודל שלו. ביהדות ספר המכבים הוא מחוץ לתנ"ך, אצל הארמנים ספר המכבים כלול בתוך התנ"ך והוא מודל מרכזי שלהם. הם יוצאים להלחם מול הכוח הפרסי. מדובר על קרב קשה שבסיומו ורדאן, גנרלים ולוחמים רבים נהרגים אך הם מצליחים להביא לאבידות רבות בקרב הצבא האיראני. האיראנים נצחו אך מבינים שלא כדאי להם להמשיך ולהתערב בענייני הארמנים. ארמניה נשארת תחת השלטון הסאסאני אך ללא כפיית הדת הזורואסטרית.
כך, נוצר עם ארמני עם כנסייה מבוססת. יש תשתית של ספרות דתית והיסטוריה, בזכות הכתב הארמני. יש תפיסה לאומית די מגובשת, עם אחד נבדל מהעמים מסביב.
במאה השביעית מתחילה תנועה של הערבים צפונה, לתוך האימפריה הסאסאנית והביזנטית. ירושלים נכבשת, כמו גם שטחי סוריה. בין 636-640 נכנסים הערבים לתוך האימפריה הסאסאנית. הארמנים משתפים פעולה עם האיראנים כדי לנסות לבלום את הכוחות המוסלמים שמגיעים מדרום. ב-640 יש פלישה ערבית ראשונה לתוך ארמניה, שנתיים לאחר מכן קרב ניהאוואנד, הכוחות המוסלמים נכנסים לאיראן. ב-643 כובשים את אזרבייג'ן ומשם נכנסים לתוך ארמניה.
תיאודור רשתוני, מנהיג כוח ארמני, רואה שהסאסאנים נופלים. 638-639 הבירה הסאסאנית נופלת ובהדרגה האימפריה מתפוררת. תיאודור מחליט להתחבר לערבים, לכוח החדש שעולה באיזור. חיבור זה מסבך אותו עם הביזנטים. הוא מגייס חיל פרשים ארמני גדול מצפון למסופוטמיה. הקיסר הביזנטי יוצא בעצמו לאיזור וממנה שליט מצידו. הוא ממנה ארמני אחר בשם מושך ממיקוניאן במטרה שישלוט על הארמנים. הוא אומר לארמנים שהם עכשיו מתפללים בקתדרלה שלהם, ביוונית עם כומר ביזנטי שיוביל את התפילה. חלק מהארמנים הולכים עם הערבים נגד הביזנטים, חלק הופכים לבעלי ברית של הביזנטים, תוך כדי שהביזנטים מכתיבים להם את התנהלותם הדתית.
ב-661, מוקד הכוח עובר לדמשק באמצעות מועאוויה. בפועל הוא רואה עצמו כשליט של ארמניה. לא רק שהוא שליט של ארמניה גם יורשיו עד המאה התשיעית ממשיכים לשלוט בארמניה. הח'ליף הוא השליט העליון, והמושל המקומי הינו ארמני, לא שליט ערבי מטעם הח'ליף. השליט הזה הוא גריגור ממיקוניאן.
עברו 30 שנה של שגשוג יחסי. בשנות השמונים של המאה השביעית, הארמנים לא שילמו בצורה מלאה את המיסים לח'ליף. מתחילות פלישות ערביות לתוך ארמניה. במקביל מתחילות פלישות ביזנטיות. בנוסף, נכנסים גם הכוזרים, שחיו באיזור אזרבייג'ן של היום. גריגור ממיקוניאן נהרג בקרב נגד הכוזרים. מחליף אותו נחרר ממשפחת BAGRATUNI, בשם ASHOT.
כשהביזנטים נכנסים זה גורר גם את הערבים להיכנס. ארמניה ממוקמת בין האימפריה הערבית לביזנטית. בסופו של דבר, אחרי שנים של שקט יחסי, בתחילת המאה השמינית, ב-701, הערבים נכנסים באופן משמעותי לתוך ארמניה עם כוחות צבאיים. למעשה הם מכריזים על ארמניה כפרובינציה שלהם. מתחילת המאה השמינית ארמניה תחת שליטה אסלאמית מבוססת וחזקה, לא על ידי שליח מטעם, אלא הח'ליף עצמו שולט.
מי שנהיה שליט ארמניה הוא מחמד אבן מרוואן אח של עבד אל-מלכ. מחמד אבן מרוואן מַגְלֵה מנהיגים ארמנים (את אחד מהבגראטונים) ובעצם בתקופה זו אין שליטה מקומית של הארמנים. החלה תקופה מוסלמית. למרות שהאסלאם השתלט, הכנסייה הארמנית נשארה והצליחה לשמור על זהותה וזהות מאמיניה. ב-703 סמבאט בגרטוני, שהוגלה לדמשק, חוזר לארמניה, מורד בערבים ומצליח להביס את כוחותיהם בקרב בעזרת תמיכה ביזנטית. בתגובה לתבוסה הערבית מחמד אבן מרוואן מזמין את כל הנחררים לנחיצ'וואן, מכנס אותם בשתי כנסיות וושרף את הכנסיות. חלק מהנחררים נלקחו למקום אחר וחוסלו. סמבאט מצליח להימלט לכיוון יוון. רוב ראשי האצולה מחוסלים בשלב זה, המצב בארמניה קשה. הארמנים לא מוותרים. גריגור ממיקוניאן, אחד אחר, מנסה לקדם מרד בערבים.
הערבים ממנים אדם אחר כנסיך בובה שלהם, גריגור מעוור את עיניו של הנציג שהערבים ממנים.
ב-750, עולים העבאסים לשלטון, אל-צפאח הוא השליט העבאסי הראשון. הוא מטיל מיסים גבוהים על ארמניה, כמו שעשו 300 שנים לפני כן הסאסאנים. זהו מצב בלתי נסבל עבר הארמנים. הוטל מס גולגולת אפילו על אנשים שמתו. העבאסים לא סומכים על משפחת בגראטוני. יש מרידות וקרבות רבים, ונחררים רבים, ממה שנשאר, נהרגים בקרבות של 750.





