ועידות: ועידת בניקיאה ב-325, נציגי כל הנוצרים התכנסו יחד. שם ניסחו את עיקרי האמונה הנוצרית, השילוש הקדוש. בקונסטנטינופול, מיד לאחר ההכרזה על הדת כדת האימפריה הרומית ב-381 התקיימה ועידה נוספת. בועידת אפסוס ב-431 התעסקו בטבעו ותפקיו של ישו, אך לא בנושא מספר הטבעים שלו. בכל אחת מהועידות האלה ניצחה תזה מסויימת, אחרים גונו ונחשבו לעיתים אף ככופרים.
הארמנים לא היו פנויים לשלוח נציג ב-451 לועידת חלקדון. שולחים אליהם את החלטות הועידה ושואלים אותם באיזה צד הם, למי הם משתייכים. שואלים אותם אם הם משתייכים למונופיזיטים או לדיופזיטים (שניצחו בועידה). מי שייצג את הדעה המונופיזיטית המרכזית היו הסורים. כיום המונופיזיטים הם הסורים, קופטים ואתיופים, והדיופיזטים הם כל השאר. שואלים את הארמנים לאיזה צד הם שייכים, הם מתחמקים מתשובה, ורק לאחר חמישים שנה, בשנת 506, הארמנים מודיעים שהם לא מקבלים את ההחלטות של הועידה – יוצאים כנגד הדיופזיטים. הם לא אומרים שהם מונופיזטים, אך הם לא מקבלים את ההחלטות.
איך אפשר להסביר את ההחלטה? רוב ארמניה תחת שליטה איראנית וככה הם משאירים את עצמם גם וגם. אנחנו לא עם המערב לחלוטין אך עדיין מובדלים מאיראן. הם יותר דומים לנוצרים האיראנים. בהחלטה זו הם נפרדים מהכנסייה הביזנטית ונחשבים מונופיזיטים.
זוהי תקופה תוססת שבה אין מלך, תקופה של מרידות ותסיסה. ממשיכים ביצירה ארמנית מקורית, בין היתר נכתבת היסטוריה.
תחילת המאה השביעית –
בשנת 628 המלך האיראני חוסרוב השני נכלא ונרצח במרידה פנימית באיראן. השושלת הסאסאנית המפוארת שהחזיקה מעמד יותר מארבע מאות שנה מתחילה להתערער. הוא נכלא ונרצח ואז מתחלפים מספר שליטים סאסאנים בזה אחר זה בתקופה קצרה. הערבים שמגיעים מדרום מנצלים את הריק השלטוני וחולשתה של השושלת השולטת וב-636 מתחילים בכיבוש איראן. ב-642 מחסלים את עיקר הצבא הסאסאני.
הפרסים מנסים בהתחלה להתנגד ואליהם מתחברים חלק מהנחררים הארמנים ואלבנים קווקזים. הם מנסים להתמודד מול אויב משותף מבחוץ. ב-637 מצליחים להדוף את הכוחות הערבים, אך בשנים שלאחר מכן הערבים מצליחים לכבוש את הבירה האיראנית ושמים סוף לאיראן הסאסאנית.
ב-640 כבר מתחילה פלישה ערבית מוסלמית לתוך ארמניה עם כוחות עצומים. במצב כזה ארמניה יכולה הייתה להיעלם לחלוטין אך זה לא קרה. מה שמחזיק את הארמנים כשאין להם שלטון מרכזי, הוא הכנסייה. מה שמחזיק את הארמנים כיישות זה הנצרות, הכתב והשפה המשותפת. לארמנים יש לא רק דת משותפת וראש כנסייה. הדבר השני שהציל אותם זו האחדות התרבותית סביב הכתב, כתיבת ההיסטוריה, המיתוסים המשותפים. דבר שלישי, מבחינה דתית, זה שהם לא עם המערב ולא עם המזרח השאיר אותם מאוחדים, אחרת יכול להיות שהביזנטים היו מנסים להשתלט על ארמניה ולהטמיע אותה בתוך ביזנטיון.
נקודות מפתח:
301- קבלת הנצרות על ידי ארמניה
405 – המצאת הכתב הארמני
428 – סוף המלוכה של משפחת ארשקוני. כליאת הנחררים את המלך.
451 – ורדאן ממיקוניאן והקרב עם האיראנים – ארמניה לא נכנעת לאיראנים.
ועידת כלקדון – הפיצול בכנסייה הנוצרית.
506 – דחיית כלקדון.
640 – הפלישה הערבית
שורה של מאורעות שמצד אחד הראשונים בהם יוצרים איחוד ארמני מבחינה דתית ומבחינת הכתב והיצירה, ומצד שני מאורעות שהיו יכולים למוטט את ארמניה אלמלא היו לה אותם נכסים תרבותיים-דתיים.
איבריה ואלבניה הקווקזיות הפכו להיות חלק מהכנסייה הארמנית. בשלב מסויים הם עוברים מהארמנית לאורתודוכסית, הם קיבלו את כלקדון. האלבנים הקווקזים הנוצרים נעלמו לחלוטין. יש טקסט ארמני שמביא כל מיני סוגי כתב, ובין היתר הוא מביא את הכתב האלבני, בזכות מסמך זה ניתן לפרש כתובות אלבניות. הארמנים הצליחו בזכות השילוב הזה של נצרות, תרבות כתב עשירה והייחוד הדתי (גם בין הנוצרים) לשמור על אומה עם אופי ייחודי.





