הוא לא יכול להיות מחולק, כי אז.. מה יש באמצע? אין אינו, ולכן מה יהיה בין מה שהינו למה שהינו.
כדי שכל הדברים האלה יקרו, צריך שמשהו ישתנה. על מנת שמשהו ישתנה הוא צריך להפסיק להיות משהו אחד ויתחיל להיות משהו אחר, ובאמצע יש איין. זה לא ייתכן ולא אין אופציה כזו.
אבל ללא שינוי, בגבולות כבלים גדולים,
הינו ללא ראשית והפסק, מאחר שהתהוות וכליון
נתעו למרחוק, דחקן שכנוע אמיתי.
עצמו בתוך עצמו נשאר ולעצמו מונח
וכך קבוע שם נשאר. שכן הכרח אדיר
מחזיקו בתוך כבלי גבולו, הסוגר אותו סביב.
לכן אין זה כדין שמה שהינו יהיה בלתי שלם
כי אינו חסר; אך אילו (לא) היה, יחסר הכל.
הינו הך הם מה שהינו להכרה ומה שעל פיו ההכרה.
כי מבלי מה שהינו, אשר בו היא מבוטאת,
לא תמצא הכרה; כי דבר איננו ולא יהיה
לבד ממה שהינו, מאחר שהגורל אסר אותו
להיות שלם וללא תנועה. כך הוא נקרא בכל השמות,
אשר קבעו בני תמותה, משוכנעים כי הם אמת:
התהוות וכליון והיות וגם לא
והחלף מקום והמר צבע.
אך מאחר שישנו גבול אחרון, מושלם הינו
מכל וכל, בדומה לגרמו של כדור מעוגל היטב,
שקול ממרכזו בכל מקום. כי רב יותר
או מועט, חיוב הוא שלא יהיה, כאן או כאן.
שהרי גם אין מה שאיננו, אשר יפסיקו מגשת
אל דומהו, גם אי אפשר שמה שהינו יהיה
כאן יותר, כאן פחות ממה שהווה, מאחר שהווה כולו ללא חילול.
כי שווה לעצמו מכל צד, פוגש בגבולותיו באחידות.
יש שתי אפשרויות: או שהוא מלא כולו, או שהוא חסר כולו. הוא לא יכול להיות חסר כולו ולכן הוא מלא כולו.
הבעיה היא שיש גבול. אם יש גבול אחרון, זה אומר שיש משהו שמעבר לגבול, ולכן זה לא אפשרי. אין לזה תשובה, אבל לפרמנידס זה ברור שככה זה. כדור זו הצורה הגיאומטרית התלת מימדית היחידה ששווה מבחוץ מכל כיוון.
דרך ההיראות
פרג.8 (המשך)
כאן אפסיק לך את הדיבור המהימן וההכרה
על אודות האמת; מכאן את ההיראות בת התמותה
למד לדעת בהקשיבך לסדר דברי המתעתע.
שהרי צורות שתיים קבעו דעתם לקרוא בשם,
מהן אחת שלא בדין – בזה תועים הם –
וכמנוגדות הבחינו אותן בדמויותיהן וקבעו להן אותות,
מופרדות זו מזו: כאן להבת אש איתרית,
עדינה הננה, קלה מאוד, זהה לעצמה בכל כיוון,
ולאחרת לא זהה; אך גם ההוא לעצמו,
ניגודה, לילה עיוור, דמות דחוסה וכבדת משקל.
את כל סדור העולם המסתבר אני לך מספרת,
כך שדעתו של אי-מי מבני תמותה לא עוד תכניעך.
ועוד, אחר שכל הדברים נקראו אור ולילה,
והדברים שלפי כוח פעולתו של כל אחד משויכים לכאן ולכאן,
מלא הכל בשווה אור ולילה חשוך,
שקולים שניהם, שכן אין דבר ללא אף אחד מהם.
המילטים אמרו שיש יסוד אחד שכל הזמן משתנה. פרמנידס אומר שאם יש יסוד אחד, הוא בהכרח לא יכול להשתנות.
פרמנידס כבר הוכיח למה המילטים טועים. למה הוא מסביר זאת בפירוט ומפרט את הגישות שלהם?
אפשרות אחרת
השפה נותנת לנו אפשרות. זה שמשהו קיים עכשיו לא אומר שהוא לא יהיה קיים או שהוא תמיד היה קיים. האלה מדברת על דרכי חקר בנוגע למה שקיים באופן הכרחי. העולם שלנו הוא קונטינגנטי, הוא יכול היה להיות אחרת, אבל יש דברים שחייבים להיות, שלא משתנים ולא יכולים להיות אחרת. ידע ייתכן רק כלפי משהו שהכרחי, הדברים שהמאפיינים שלהם חייבים להיות ששת המאפיינים לעיל, כמו לוגיקה. אלו הדברים שכלפיהם ההיות היא תכונה, סוג של אידאות אפלטוניות.
ההכרה המתעתעת, שהיא פחות חמורה, היא הכרה שחלה לגבי דברים שהיו יכולים להיות אחרת, ושם ששת המאפיינים לא קיימים. זה לא שאין טעם לדבר עליהם, אבל הם לא זכאים למעמד של ידע אמיתי אם הם קונטינגנטים.
איך ממשיכים מכאן?
אחרי פרמנידס הפילוסופים לא תמיד הצליחו להגיב לו, אבל כולם ניסו, בשתי דרכים:
- קבלה של התנאים של פרמנידס וקבלה של עולם התופעות בנפרד- אפלטון מנסה לדבר על ההינו, הדברים שלגביהם ייתכן ידע וכל דבר שבא אחרי זה הוא ידע חיוור ולא ידע לגבי הדבר עצמו.
- הדרך של הסופיסטים שדחו את ההנחות לגבי השפה, שהיא כלי לשכנוע ולא כלי לתיאור האמת.





