חי בערך מאה שנה לפני סוקרטס (בסוף המאה השישית). חי ביוון. נקרא הרבה פעמים הרקליטוס האפל משום שהיה עמום ולא ברור. משתייך למעמד האצולה של אפסוס. לא משתייך לאף מסורת ספציפית. סגנון הכתיבה שלו מתאפיין בהרבה בוז לקודמיו ובוז להמונים. יש פער בתפיסה שלהם בין תפקיד האליטות לתפקיד העם. בדומה להרבה הוגים פרה-סוקרטיים אחרים, הרעיונות מעורבבים בין רעיונות על צדק וחומר, או הבסיסי לעולם עם הנפש.
מהו הלוגוס:
–פרג 1 (סקסטוס): ולגבי לוגוס זה אשר הוא כך לעד נשארים בני האדם חסרי הבנה גם לפני ששמעו אותו וגם מששמעוהו לראשונה. שכן למרות שמתהווים כל הדברים לפי לוגוס זה דומים הם כחסרי ניסיון, אף שמתנסים גם בדיבורים וגם במעשים מהסוג שאני מתאר, בהיותי מסביר כל דבר כפי שהוא. שאר בני האדם אינם תופשים את מה שהם עושים בזמן ערות בדיוק כפי שהם שוכחים מה עשו בזמן השינה.
יש הרבה משחקי מילים שגורמים לחשוב על יותר ממשמעות אחת, למשל כמו במשפט הראשון שלא ברור האם "לעד" מדבר על הלוגוס, שהוא כך לעד, או על בני האדם שלעד נשארים חסרי הבנה.
הדימוי שלו למצב של רוב בני האדם הוא של שינה, שהיא (1)חוסר מודעות, (2)אשליה, עדות לא נאמנה, משכנע.
פרג. 90: הרקליטוס אומר שלערים יש עולם אחד משותף, אך כל אחד מהישנים פונה לעולם משל עצמו.
(3) זו חוויה סובייקטיבית, כל חולם חולם לעצמו. הערות היא כביכול יותר אובייקטיבית.
מכונת החוויות של נוזיק- אם מטרת החיים היא לצבור כמה שיותר חוויות חיוביות, האם מכונה שמספקת חוויות לא אמיתיות ומהנות, האם הייתם חיים בתוך מכונה כזו. הוא מאמין שיש אותנטיות לעולם האמיתי ולכן רוב האנשים יבחרו לחיות בעולם האמיתי ולא לחיות במכונת החוויות. (יש לשים לב שהוא משער שהמציאות שלנו היא אכן אותנטית).
–פרג. 107: (סקסטוס): עדים רעים לבני אדם הן עיניים ואוזניים אם יש להם נשמות ברבריות.
ברברים= לא יוונים
(4) ספקנות ביחס לחושים- נשמות ברבריות הן נשמות של אנשים שלא מבינים שום דבר, שלא מבינים את השפה. אם יש לך נשמה ברברית אתה לא מבין באמת את העולם. יש מקום לשאלה לגבי העדות החושית. היא תלויה ביסוד הפרשני של הלוגוס.
יום- מה נותנים לך החושים, אם אתה לא קולט סיבתיות. דקארט- ספקנות בנוגע לאי קיומו של שד מתעתע. הרקליטוס נותן גרסה יותר רכה של הספקנות בחושים. זה לא שהם לא שווים כלום, אבל את המידע שהחושים קולטים יש לפרש באמצעות הלוגוס.
לוגוס הוא דבר (מלשון דיבור), מילה, מחשבה או רעיון, העולם והדברים שעליהם מוסבת המחשבה, הוא היגיון, סיבה, הצדקה, מידה ומשקל.
גם בברית החדשה מוצג "דבר" שהיה מבראשית, שהוא נכנס לתוך בשר האדם. ישו הוא הלוגוס, המקשר בין העולם האלוהי למציאות שלנו.
פרג 2 (סקסטוס): לכן ראוי ללכת אחר המשותף. אך למרות שהלוגוס משותף, הרבים חיים כאילו יש להם הבנה פרטית.
פרג. 41: דבר אחד הוא חכם: לדעת את המחשבה, זו שדרכה כל הדברים מונהגים דרך כל הדברים
פרג. 50 (היפוליטוס): משהקשבתם לא לי כי אם ללוגוס, חכם הוא להסכים שכל הדברים הם אחד.
פרג.51 (היפוליטוס): הם אינם מבינים כיצד בהיותו זר לעצמו הוא מסכים עם עצמו. קיימת התאמה בעלת מתח הפוך כמו קשת או נבל.
פרג. 113: מתינות (מידתיות) היא המצוינות הגדולה ביותר וגם חוכמה, לומר ולעשות את מה שאמיתי תוך הבנה התואמת את הטבע שלהם.
פרג. 50- משהקשבתם ללוגוס- יש ציפייה של הרקליטוס ש(1)נקשיב ללוגוס. הלוגוס והפילוסוף אינם אותו הדבר. יש לוגוס, אני רק מתאר אותו. (2)הלוגוס קיים עצמאית. הלוגוס אינו המצאה, הוא קיים במנותק לפילוסוף שמסביר עליו. (3)הלוגוס משותף להכול, הוא חל על כל הדברים בעולם. (5) ייתכן שהלוגוס נצחי (?)
פרג. 51- (4) הלוגוס מאחד תחתיו ניגודים. הדבר עצמו הוא זר לעצמו ומסכים לעצמו.
אחדות ההפכים (אחדות הריבויים):
פרג. 88 (פסאודו פלוטרכוס): היינו הך הם החי והמת, הער והישן והצעיר והזקן, שהרי אלה נהפכים והריהם הללו, והללו שוב נהפכים לאלו.
פרג. 61 (היפוליטוס): מי הים טהורים ביותר ומזוהמים ביותר
פרג. 60 (היפוליטוס): הדרך למעלה ולמטה היא אותה דרך
פרנשות אחת ללוגוס- הלוגוס הוא לוגוס של מאבק, הוא לא אחיד כמו האפיירון השלו והרגוע שבו הכול קבוע על בסיסו. ניגודים אפשר להבין בכל מיני צורות, כמו, למשל, ניגוד על פני זמן. דבר מסוים הוא או חי או מת, או צעיק או זקן, ישן או ער. יש שינוי בין זוגות של ניגודים על פני הזמן.
בפרג. 61 הכוונה היא שהמים טהורים ביותר לדגים ומזוהמים ביותר לבני האדם.
פרשנות שנייה- דרך נוספת להבין את פרשנות הניגודים היא שאין משמעות לאור בלי הצל, אין משמעות לרוע בלי הטוב וכן הלאה. יש דברים שאם לא יהיה להם ניגוד, לא תהיה להם משמעות. אם כל האוכל טעים, האם יש משמעות לכך שיש אוכל טעים? אוכל זה אוכל.
ביקורת- היא שניגודים זה לא תמיד דיכוטומי, אלא ריבוי אפשרויות. העולם לא מורכב משחור ולבן, אלא מהרבה מאוד גוונים של אפור.
המשך פרשנות שנייה- מתוך הקצוות של הניגודים, אפשרי להבין את המגוון שבאמצע.
פרשנות שלישית- העובדה שיש לדברים אספקטים שונים, גורמת לכך שישויות שונות תופסות דברים באופן שונה, אך למען האמת, אותם המים יכולים להיות טהורים ומזוהמים מנקודות מבט שונות, אך אלו אותם המים. המבט כאן הוא על הסובייקט המשיג.
פרשנות רביעית- משלים את פרשנות השלישית. הפרשנות הרביעית מתמקדת בדבר עצמו. בדברים יש יותר מאספקט אחר. מי הים הם אכן עם מגוון תכונות, וזה מה שמאפשר נקודות מבט שונות. למשל, לדרך יש דרך למטה ודרך למעלה, וזה מה שהופך אותה לדרך.
פרג. 104: מנקודת מבטו של האל, כל הדברים נאים וטובים וצודקים, אך בני אדם תופסים חלק מהדברים כלא צודקים, וחלק כצודקים.
נקודות מבט שונות.





