דעתי היא שהבעיה ביישום האתיקה של המידות הטובות אינה מהווה חולשה של הגישה ביחס לגישות האחרות, אלא דווקא יתרון. הקושי העיקרי בתיאוריה, כך נראה, הוא בקבלת ההכרעות הנורמטיביות שהיא
דורשת מאדם לבצע, כשההוראות לכך יחסית מעורפלות – "פעל בדרך הראויה," או "חשוב מה סוקרטס היה עושה." אולם, נראה כי בניגוד לתועלתנות או לדאונטולוגיה, שמכריעות בדברים מסוימים בצורה מוחלטת אך מתעלמות מדברים אחרים ללא כל היגיון, כמו שאלת הנאמנות לקרובים והאינטואציות האישיות, האתיקה של המידות הראויות בסך הכל מציפה את הקשיים האפשריים ששאר התיאוריות מזניחות, ובחוכמתה מסרבת להכריע באופן מוחלט החלטות נורמטיביות – ומצפה שאנשים ישקלו את
צעדיהם בתבונה. בכך, היא מהווה תיאוריה שלמה יותר ומותאמת יותר לאנשים חיים ויכולה להתאים את
עצמה לתרבויות שונות בתבונה. באופן פרטני, ניתן למצוא פתרונות לכל אחת מהבעיות שעלו בסעיף ב,' כשלדוגמא לבעיית הניסיון יש מענה בדמות החינוך: אמנם לנער צעיר עוד אין ניסיון וחוכמה מעשית שידריכו אותו לסגולה הטובה, אך החינוך שנותנים לו הוריו ומפתח אצלו נטיות נכונות לכיוון הסגולה הטובה, ולכן סביר שגם אם הוא חסר החוכמה המעשית הוא יצליח לפעול לפי הסגולה הטובה. לטעמי, גם השאלה "מה סוקרטס היה עושה," שאמנם
מעלה קשיים להכריע, חשובה בעצם זה שהיא גורמת לאדם להשהות את השיפוט שלו ולחשוב בהיגיון לפני ביצוע פעולה באופן אוטומטי. בעניין קיומן של סגולות מנוגדות, אני סבור כי דווקא היעדר ההכרעה הברורה היא שמאפשרת גמישות מתבקשת בין סגולות טובות, שכן לא סביר שתכונה אחת תגבור על השניה באופן
תמידי. לסיכומו של דבר, הסיבה לדעתי לקושי היישומי בתורת האתיקה של המידות הטובות איננה נובעת מצורתה הלא מכריעה מספיק, אלא כיוון שהיא דורשת מאדם להתמודד עם מגוון הבעיות המוסריות שאדם
רגיל יכול להיתקל בחייו המורכבים, ולכן אין ברירה אלא לחשוב על כל מקרה לגופו.
.4 הובס ועמדתו של הנבל
א. מהי עמדתו של הנבל וכיצד היא מאתגרת את טיעונו של הובס ?
ב. כיצד הובס משיב לנבל ? ג. האם לדעתך תשובתו של הובס משכנעת
א. טיעונו של הובס, המצדד בחתימה על אמנה חברתית של כל הפרטים והליכה על פיה, מאותגר בידי בעמדתו של הנבל, שהיא בעיית נוסע חופשי הגורסת כי לפרט אין סיבה רציונליות לקיים את האמנה
החברתית. תחילה, נסביר את טיעונו של הובס: הובס טוען שבמצב הטבע, ללא מדינה המכוננת צדק, לכל אדם זכות טבעית לכל דבר שעשוי להועיל לשימור העצמי, מה שגורם לתחרות בלתי נמנעת על המשאבים לשימור עצמי. כיוון שהובס מניח שבני
האדם שווים ושאין יחסי מרות טבעיים, נוצר קונפליקט בין האנשים. הקונפליקט גורם לחוסר אמון הדדי, כי אין ערבות לקניין הפרטי, ולכן אנשים ינקטו במכות מנע הדדיות כדי למנוע גזל הדדי, מה שיוביל למלחמת כל בכל. זהו מצב לא אופטימלי, ולטענת הובס הדילמה תיפטר בעזרת מתן תוקף לחוק הטבע וכינון הצדק באמצעות הקמת מדינה, עקב כך האדם יפעל בצורה רציונליות ותבונית ויגיע למסקנה שיש צורך באמנה חברתית כדי לקדם את האינטרס האישי שלו ולהימנע ממלחמת כל בכל. כלומר, אם כל הצדדים יסכימו לגורם עם מונופול על כוח שיאכוף הסכמים, בדמות מדינה, שלמרות שהיא דורשת ויתור על חלק
מהחירויות, הפרטים יגיעו באמצעותה למצב כללי אופטימלי יותר. הנבל מציג עמדה שמטרתה לערער על טיעונו של הובס. לדידו, קיים אינטרס אישי לחתום על האמנה החברתית יחד עם כולם אך להפר אותה בסתר, כך שהוא יתנער מהחובות הכרוכות בהאמנה אך יהנה מהזכויות, וזוהי ההגדרה למצב של נוסע חופשי. דוגמא לכך היא התחמקות מתשלום ממיסים, אך הנאה מכבישים שנבנו בתשלומי המיסים. מצב זה מראה שלכל פרט עדיף רציונליות להמשיך להתנהג לפי מצב
הטבע שלפני האמנה, כשהוא נהנה מטובות האמנה.
ב. תגובתו של הובס לנבל מתייחסת הן למצב שבו אחד הצדדים כבר קיים את האמנה והן למצב שבו קיים כוח
שיכפה את קיומה. לפי הובס, תוחלת התועלת שבאי קיום האמנה בסתר מצד הנבל היא נמוכה. לדידו, הנבל שוגה כשהוא מניח שהוא יצליח להסתיר את אי קיומו של האמנה, כי הוא למעשה מניח שרוב הפרטים בחברה טיפשים ממנו, אך לדעת הובס הוא חייב להניח שרוב הפרטים בחברה הם רציונליים ותבוניים לפחות כמותו. אם כך הדבר, הסיכוי שיתפס באי קיום האמנה גבוה מאוד, ואז עומד הנבל בפני
כמה מצבים מאוד שליליים לתועלתו: אם קיים כוח כופה כמו מלך, הנבל עלול לספוג עונש שיקשה מאוד על חייו. גם אם לא קיים גורם שכזה, תפיסתו של הנבל במרמה תוביל להחרמת הנבל מהאמנה החברתית בידי חברי האמנה, כך שהנבל יחזור למצב הטבעי הקשה. דוגמא פשטנית לכך היא אדם שנתפס במתן
צ'קים חוזרים, ולאחר זמן מה אף איש בחברה לא יסכים לקבל ממנו כסף שאיננו מזומן, כלומר הוא איבד הן את האמון החברתי ואת המוניטין שהיה לו, והן חלק נכבד מתועלתו האישית, וזאת יתכן שאף רק בבגידה
אחת וחד פעמית באמנה – מכאן שזה מהאינטרס האישי של הנבל הרציונלי לקיים את האמנה. הובס רומז גם על נימוק שלישי, שהוא מציין אותו מאוחר יותר, והוא שהנבל יודע כי הפרה חוזרת ונשנית של האמנה עלולה להביא את המדינה חזרה למצב הטבע, שהוא כאמור רע יותר לכולם גם יחד, ולכן יש
חשיבות גם לאינטרס האישי של השמירה על יציבות האמנה.
ג. דעתי היא שתשובתו של הובס אינה משכנעת, וחוסר השכנוע נובע מהיות תורתו מתבססת על עולם של אינדיבידואלים חסרי קשרים אישיים. אם נתייחס לעולם האינדיבידואלי והאגואיסטי שהובס מתאר, מובן
מדוע רוצח או גנב פשוט עשויים בהחלט להיתפס ולשלם על מעשיו, כאשר השלטון מפעיל רמות שנות של
פיקוח וחקירה מתוחכמים מכוחו של כל אדם אחד. אולם בחשיבה גם על הצד הקהילתי, בעוד הובס טוען בצדק כי על הנבל להניח כי הפרטים באמנה שווים לו ברציונליות ובעורמה, הוא שומט את הטיעון כי כל אדם יכול לגבור על כל אדם אחר, אם לא לבדו אז
באמצעות שותפים. מלבד זאת, הובס כלל איננו מתייחס לנאמנויות האישיות והקהילתיות שבחייו של אדם,
או במקרה שלנו – הנבל, כך שפעמים רבות נבל איננו פועל לבדו, ויש אנשים שנאמנים לו באופן מוחלט, כמו משפחתו. כיוון שכל אדם יכול לגבור על כל אדם, גם ברציונליות, אם הוא נעזר באחרים, נראה כי הנבל אכן יכול לחמוק באופן שיטתי מביצוע אמנה, על ידי הסתרה מאורגנת של הפרותיו את האמנה באמצעות רשת אנשים הנאמנים לו ועוזרים אחד לשני, או אפילו על ידי הקמת כוח חזק מספיק להרתיע את שלטון
המדינה מכדי להתערב. דוגמא מאלפת לכך הוא קיומם של משפחות פשע מאורגן ברוב אם לא בכל מדינות העולם, המבוססות פעמים רבות על נאמנות משפחתית חסרת פשרות, שמסוגלות באופן שיטתי ומאורגן להפר את חוקי המדינה, ושלעיתים אף גורמי האכיפה של המדינה פוחדים מלהתמודד איתם, בגלל כוחם
הגדול והמאורגן.
