[אודות אלה שחקרו את הנפש בעבר] "הם מחברים את הנפש אל הגוף, אך לא מוסיפים שום דבר אודות הסיבה לחיבור, ולגבי המצב בו נמצא הגוף. אבל דבר זה נראה הכרחי: שכן מפאת השתתפות זה פועל וזה נפעל, וזה מניע וזה מונע, ואף אחד מאלה לא מתרחש בין סתם שני דברים.
הם מנסים לתאר רק איזה דבר היא הנפש, ואודות הגוף המקבל אותה לא מוסיפים דבר, כאילו היה אפשרי, כמו בסיפורים הפיתגוראים, שכל סוג של נפש תרד אל כל סוג של גוף. והרי נראה שלכל אחד יש צורה וסוג יחודי לו, והתיאוריה שלהם דומה לכך שמישהו היה אומר שאומנות הבניה נכנסה לחלילים.
אריסטו אומר שהפילוסופים שקדמו לו דיברו על נפש כדבר נפרד ואף אחד לא דיבר על איך הנפש יכולה להיות בגוף. זה אבסורדי לחשוב שכל נפש שהיא יכולה להיכנס לכל גוף שהוא. ברור שצריך שהם צריכים להיות באינטראקציה כדי שזה יהיה הרמוני. לכן, אי אפשר לעשות מדע של הנפש בלי להסביר את הגוף. כל פעילויות הנפש משפיעות ומושפעות מהגוף.
ספר 2 פרק 1
אנו אומרים כי עצם הוא סוג אחד מהדברים שהינם, ובו אנו מתייחסים לדבר אחד כאל חומר – זה שבפני עצמו אינו 'דבר זה', ודבר אחר הוא צורה ומין – שבהתאם אליו נאמר עליו כבר 'דבר זה', ודבר שלישי שהוא זה שמורכב מהם.
החומר הוא הכוח, ואילו הצורה היא המימוש, ומימוש נאמר בשני אופנים, אחד כידע והשני כלעיין.
בדומה לפיסיקה. עצמים מורכבים מחומר ומצורה. החומר הוא לא דבר ספציפי, הוא דבר שהולך להפוך לדבר ספציפי כי הוא הולך לממש את הצורה שלו. יש שני אופנים של הפעלה של המימוש, כידע וכעיון.
הגופים הם אלה שנראים ראויים ביותר לתואר עצמים, ומבין אלה הגופים הטבעיים, שכן אלה היסודות של האחרים. ומבין הגופים הטבעיים, לחלק יש חיים ולאחרים אין. (אנו אומרים על משהו 'חי' כאשר יש לו יכולת תזונה, וגדילה והתנוונות מעצמו.) כך שכל גוף טבעי שמשתתף בחיים יהיה עצם, וכעצם הוא יהיה מורכב.
ומכיוון שהוא גוף מסוג מסוים (שכן יש לו חיים), לא תהיה הנפש גוף. שכן הגוף אינו דבר הנאמר על נושא אלא הוא יותר נושא וחומר. כך שהכרחי שהנפש היא עצם במובן של סוג מסוים של גוף טבעי שיש לו חיים בכוח. עצם במובן זה הוא מימוש, כך שנפש היא מימוש של גוף מסוג זה.
…[מבין שני המובנים של 'מימוש'] ברור שהנפש היא כמו ידע [ולא כמו לעיין]. שכן בדבר שיש לו נפש יש גם שינה וגם ערות, וערות אנלוגית לעיון, ואילו שינה אנלוגית להחזקה בידע מבלי להשתמש בו.
אם הנפש הייתה גוף, לא היינו יכולים להגיד אותה על גוף אחר. לא היינו יכולים להגיד שלכלב יש נפש אם היא גוף, כי אומרים שלגוף יש תכונה ולא שלגוף יש גוף. הנפש היא מסוג הדברים שנאמרים על דברים אחרים לכן היא אינה גוף. נפש היא התכלית הראשונה של גוף שיכול לקבל חיים. נפש היא הצורה של הגוף (לא כל גוף, רק גוף שיכול לקבל חיים). היא המימוש מהקטגוריה הראשונה של חומר שראוי לקבל חיים.
כך שהנפש היא המימוש הראשון של גוף טבעי שיש לו חיים בכוח. וגוף שכזה יהיה גוף אורגני [בעל כלים/אברים]. (גם החלקים של הצמחים הם כלים, אך פשוטים מאוד, לדוגמה, העלים הם מגן לדופן השחלה, ואילו דופן השחלה הוא מגן לגרעין. ואילו השורשים אנלוגיים לפה, שכן שניהם קולטים מזון.)
הגוף שיכול לקבל חיים הוא גוף אורגני שיכול לעשות את הפונקציות שצריכות להיות ממומשות. הספסיפיקציה של הגוף זה כמשהו שיש לו כלים מסוימים שיכולים לממש את התכלית של הנפש. הגוף הוא האספקט הקיים לפני שיש נפש. הגוף הוא החומר שיכול לקבל את הצורה של הנפש.
לכן אין גם צורך לשאול אם הנפש והגוף הם אחד, כשם שאין צורך לשאול זאת לגבי השעווה וצורת החותם, ובאופן כללי לגבי החומר של כל דבר והדבר שהחומר שייך אליו. שכן מכיוון ש'אחד' ו'להיות' נאמרים במובנים רבים, האופן המדויק ביותר הוא המימוש.
השילוב של המימוש והדבר שמקבל את המימוש, של החומר והצורה, הוא אחד.
…אם אחד מהכלים היה גוף טבעי, לדוגמה גרזן, הלהיות בשביל גרזן היתה ההיות [ישות/מהות] שלו, וגם הנפש היתה דבר זה. שכן כאשר היא מופרדת ממנו הוא לא היה יותר גרזן אלא בשם.
…אילו היתה העין בעל חיים, היתה הראיה נפשה, שכן זאת היות העין התואמת את המובן שלה. ואילו העין היא חומר של הראיה, אשר כשהיא [הראיה] אובדת אין יותר עין, חוץ מבשם, באותו מובן שעין העשויה אבן או המצוירת היא עין.
נניח שגרזן היה גוף חי, הנפש שלו הייתה הפונקציונאליות שלו, שהיא לתוך. גרזן שלא יכול לחתוך הוא גרזן מת. עדיין היינו קוראים לזה גרזן, אבל הוא לא עושה מה שהוא צריך לעשות אז הוא גרזן רק בשם, כי אין לו את הפונקציונאליות, הנפש של הגרזן.
אם לעין הייתה נפש, העיגול היה החומר והראייה הייתה הנפש, הצורה, הפונקציונאליות של העין. אם הראייה אבדה, העין תהיה עין כמו עין בפסל, עין מתה.
ספר 2 פרק 2
אנו אומרים איפוא בהציגנו ראשית לדיון כי הדבר בעל הנפש נבדל מדבר חסר נפש בהיותו חי. אולם מאחר ש'להיות חי' נאמר במובנים רבים, נאמר שדבר הוא חי גם אם ימצא בו רק אחד מדברים אלה: למשל שכל, תחושה, תנועה ומנוחה במרחב, ובנוסף לזה תנועה שבהזנה, כלומר התנוונות וגם גדילה.
מה משותף לאלפי הסוגים של הנפשות? מה הסוגים הבסיסיים שלהם? באיזה מובנים אנחנו מדברים על משהו כ"חי"?
– בעל נפש שונה מחסר נפש בכך שהוא חי.
– יש הרבה מובנים ללהיות חי. נגיד שמשהו חי אם יש בו אחד מהדברים הבאים: תחושה, תנועה ומנוחה במרחב, תנועה שבהזנה (התנוונות וגדילה).
