אפלטון/גורגיאס
גורגיאס אומר לאפלטון שהוא עוסק ב"הוא שלאמתו של דבר הוא הטוב הגדול ביותר, וגורם לכך שבני האדם עצמם יהיו בני חורין, ויחד עם זה ישלטו על זולתם, כל אחד במדינתו"- הוא עוסק בחופש. הדיאלוג עוסק במושג החופש. חופש זה דבר תיאורתי, שהוא הכוח לעשות כל דבר שאנחנו רוצים, אז מה היכולת שאנחנו צריכים להשיג כדי לעשות מה שאנחנו רוצים? מהו הכוח הזה? מה אנחנו באמת רוצים? מהו הרצון האמיתי, אם יש כזה? האם יש הבחנה בין רצון סובייקטיבי לאובייקטיבי?
גורגיאס נותן את החופש הזה ע"י לתת לתלמידיו את היכולת לשכנע את כינוסי העם. הדרך להשיג את החופש הוא ללמוד איך ליצור אמון בבתי משפט ובאסיפות עם לגבי החלטות פוליטיות בענייני צדק ועוול. ברגע שאתה מסוגל לשכנע כל קהל שאתה צודק, אתה יוצר לעצמך את החופש לעשות מה שאתה רוצה באמצעות הסכמת העם.
סוקרטס אומר שמתמטיקה משכנעת בזכות הידיעה ומתמטיקאי משכנע תוך כדי לימוד, אבל שכנוע הקהל לא מלמד אותם מה צודק. גורגיאס אומר שרטוריקן יוצר שכנוע אצל האזרחים לגבי מה הצדק, בלי ללמד אותם, שכן אי אפשר בזמן כל כך קצר ללמד קהל כה גדול משהו.
גורגיאס אומר לסוקרטס שהוא מלמד את התלמיד מה זה צדק, ואם הוא כבר יודע הוא לא צריך ללמד אותו. עם זאת, גורגיאס לא רוצה שיאשימו אותו אם התלמידים שלו ישתמשו ביכולות השיכנוע שלהם שלא בצדק. האינטלקטואליזם הסוקרטי- אם לימד מישהו מה צודק, הוא יפעל בצדק. לכן אם מישהו יודע מה זה צדק, הוא יהיה בהכרח צדיק.
פולוס אומר שגורגיאס התבייש להגיד שלרטוריקן לא משנה מה צודק וטוב, כי אף אחד לא יכחיש שהוא יודע את מה שצודק, גם לאחרים.
| אומנויות (מדעים) | יכולת השגת מטרה על סמך ניסיון |
| מאפיינים:
מטרה- השגת הטוב. שיטת פעולה- חיפוש הסברים וסיבות. |
מאפיינים:
מטרה- מה שנראה כטוב. מה שנעים. איזו תחושה תהיה טובה לאנשים. שיטת פעולה- חנופה (על ידי גרימת הנאה). |
| סוגים::
א. אומנויות העוסקות בגוף- גימנסטיקה/רפואה ב. ומנויות העוסקות בנפש- מדינאות/שיפוט |
סוגים:
א. יכולות העוסקות בגוף- קוסמטיקה/בישול ב. יכולות העוסקות בנפש-סופיסטיקה/רטוריקה |
רטוריקה היא המקבילה של השיפוט, אנחנו מנסים לקלוע למה שלשופטים יהיה נעים לשמוע וכך לשחרר את הנאשם. היא כל הזמן בודקת מה יהיה נעים לשומעיה ולכן היא מנסה לגרור להנאה ולהשיג את מה שנראה כטוב.
פולוס טוען שרטוריקנים הם עם הכי הרבה כוח בעיר, כי הם יכולים לכפות את רצונותיהם על כל מי שבעיר, ולכן אי אפשר להתייחס אליהם כחנפנים. הם ממיתים את מי שירצו, כמו רודנים, מחרימים רכוש ומגלים מהמדינות ככל שנראה להם. סוקרטס אומר שהם לא נחשבים, כי הם לא עושים מה שהם רוצים, אלא את מה שנראה בעיניהם כטוב ביותר. הוא מנסה להראות את ההבדל בין לרצות לכאורה, ללרצות באמת, הרצון האמיתי.
הרצון האנושי לפי סוקרטס- יש שלושה סוגים של דברים:
- אובייקטים מובהקים שאנחנו רוצים אותם תמיד, ולא בגלל שום דבר אחר- חכמה, ממון, בריאות.
- אובייקטים מובהקים שאינם רצויים כלל- חולי, עוני, טיפשות.
- דברים ניטרליים (רצויים רק למען ס'1, אך יכולים להוביל לס'2)- הליכה, הפלגה, ביקור אצל רופא.
רוב הדברים שאנו עושים הם מסעיף 3, למרות שהדברים שעושים בקטגוריה הזו יכולים להביא לאובייקטים מובהקים שאינם רצויים. ידע הוא מה שמוביל לוודאות גדולה יותר שלעשות דברים ניטרליים יביא לתוצאות של ס' 1 ולא של ס'2, אך לרטוריקנים אין ידע, ולכן דברים שהם עושים כמו להגלות, להרוג ולהחרים רכוש הם בקטגוריה השלישית, ואם אין להם ידע לא ברור שזה יוביל למה שהם באמת רוצים. מימוש של רצון ופעולה רצונית הם לא דברים שיכולים להתקיים בלי ידע, לכן הוא אומר שזה מוביל לכך שהרטוריקנים והרודנים עושים הכי פחות מה שהם רוצים. למעשה, הרטוריקה והרודנות מאפשרת לך חופש להתעלם מהצדק לפי מה שנראה להם גם בלי להתחשב בצדק, כי הם לא כפופים לו. לכן, הידע שאתה צריך כדי לעבור מהקטגוריה השלישית לראשונה היא ידע לגבי צדק. אם תשתמש בדברים הניטרליים בצד, תמיד זה יוביל אותך למימוש רצונך. הרטוריקנים והרודנים מתעלמים מהצדק ולכן מממשים הכי פחות מכולם את רצונם.





