דיוויד מילר – מטאפורת החדר הנעול
מילר מציג את השאלה כיצד ניתן לקבוע בוודאות כי התבצעה פגיעה בחירות השלילית. הוא מציע
כמה סוגי הבחנות אפשריות:
.1 כוונה: האם הפגיעה התרחשה מתוך מודעות או בשוגג. .2 אקטיביות/פסיביות: האם בוצעה פעולה אקטיבית (טריקת הדלת) או פסיבית (לשכוח
לבוא לבדוק שהיא פתוחה.)
.3 קשר סיבתי: האם קיים קשר סיבתי בין הפעולה לפגיעה בחירות. .4 אחריות מוסרית. האם לאדם הפוגע הייתה אחריות מוסרית על הפעולה שלו. זו התפיסה
שמילר תומך בה (ביקורת על תפיסת החירות השלילית הטהורה של סטיינר.)
איך ניתן להשוות בין החירות של אנשים שונים במקומות שונים?
חישוב חירות כוללת:
– ברלין – ככל שתחום אי-ההתערבות גדול יותר, החירות גדולה יותר.
– סטיינר – מציע נוסחה ספציפית שמאפשרת לחשב את החירות, מה שמאפשר לערוך
השוואה בין חירויות של אנשים שונים.
זה אפשר לשניהם להגיד שבמערב יש יותר חופש מבגוש הקומוניסטי.
בעיית החירות הכוללת דבורקין (וליברלים אחרים) – אין מובן בו ניתן לדבר על חירות כוללת. חירות צריכה להיות
זכות למשהו מסוים, זכות חייבת להיות ספציפית. לכן, אין משמעות לדבר על חירות באופן כללי.
בנוסף, יש בעיות רבות בפרוצדורה של עצם החישוב – איך ניתן לכמת את מס' האפשרויות?
האם הגדלת מס' האפשרויות תמיד מגדילה את החירות הכוללת? האם אין "מדרג" של חירויות,
שלא בא לידי ביטוי בסכימה פשוטה? (למשל, החירות להצביע מול החירות לבצע עבירות תנועה.)
ברלין – הסכנות בחירות חיובית
ברלין חושב שיש מהלך היסטורי ותיאורטי שמוביל מחירות חיובית לדיקטטורה. המהלך לפי
ברלין:
)1 הפרדה בין שני סוגים של הטבע הפנימי – "הטבע העליון" ו"-הטבע השפל."
.a מה מונע ממני להיות אדון לעצמי? גורמים חיצוניים אנושיים, גורמים חיצוניים לא
אנושיים, גורמים נפשיים. .b כאשר אני (בתור השלטון) נוקט בהשקפה המפרידה בין האדם התבוני לאדם המונע ע"י דחפים, אני יכול להתעלם ממה שאנשים אומרים שהם רוצים (מתוך
דחף) ולהחליט שיש איזשהו מובן אחר של רצון רציונלי שאני יכול לייחס להם.
)2 הנסיגה אל המצודה הפנימית.
.a יש רצונות שקריים, ואני חייב להשתחרר מהם ולעזור לאנשים אחרים להשתחרר
מהם. לפי ברלין – תפיסה מסוכנת, מובילה לכפייה.
)3 מימוש עצמי רציונלי.
.a לפי תפיסת הנאורות, בתחום המדעים יש אמת וניתן לגלות אותו בכלים אמפיריים. אם נאמץ את ההשלכה מתחום המדעים לתחום החברה, נגיע למסקנה שגם
בתחום המדיני-חברתי יש אמת אחת – האמת הרציונלית, המשוחררת מדחפים
ומהשפעות לא רצויות.
)4 המדינה הרציונלית
.a מדינה רציונלית תהיה מדינה הנשלטת ע"י חוקים, אותם כל אדם רציונלי היה
מקבל בחופשיות. מי שמתנגד לחוקים האלה, נחשב ללא רציונלי ומונע ע"י דחפים.
כך נפתח פתח לכפייה טוטליטרית.
רוסו, ויתר הפילוסופים של המהפכה הצרפתית, שהאדירו את החירות החיובית ו"-המדינה
הרציונלית," שיודעת יותר טוב מהאדם מה טוב בשבילו, הם היריבים הרעיוניים של ברלין. לפי
ברלין, תפיסה מדינית השמה דגש על החירות החיובית היא ראשית הדרך לטוטליטריות.
טלמון – רוסו ודומיו הם המבשרים של הטוטליטריזם של המאה ה,20- בעצם הטענה שלהם שניתן
להפוך אנשים לחופשיים יותר ע"י כפיית רצון הכלל עליהם.
לעבור על הסיכום של ברלין
הביקורות על ברלין מתחלקות לשלושה סוגים:
.1 ערעור על ההבחנה המושגית בין חירות שלילית לחירות חיובית.
.2 הגנה על החירות החיובית וחשיבותה.
.3 טענה שיש מובן שלישי לחירות.
התנגדויות להבחנה בין חירות שלילית לחירות חיובית
מקקאלום – יש רק מובן אחד של חירות. ההבחנה בין שני מושגים של חירות מסיטה את תשומת הלב מהעיקר. אין מושגים מתחרים של חירות חיובית ושלילית, אלא מושג אחד שאנחנו לא מסכימים על המהות שלו. יש לראות בחירות יחס טריאדי (משולש,) שאנחנו חלוקים בהבנת
המרכיבים השונים שלו.
חירות כיחס טריאדי – כל אמירה שנרצה לומר על חירות, אפשר לתרגם לנוסחה הבאה:
אינדיבידואל X חופשי (או לא חופשי) מהגבלה Y לעשות (או לא לעשות) פעולה .Z
בי'קורות:
לגבי X – מי יכול להיות/לא להיות חופשי. האם מדובר רק בבני-אדם טבעיים? לגבי Y – האם המגבלות רלוונטיות רק אם הן מידי אדם? מה ההבדל בין מגבלת חוסר יכולת
למגבלת חוסר חירות?
לגבי Z – האם מדובר רק בפעולות, או גם בעיצוב אישיות? למשל, החירות להיות אדם טוב יותר.
o ביקורת על מקקאלום: רבים טוענים שהטענה שלו היא מושגית ולא מהותית (ולכן פחות
מעניינת.)
