יש בחלק השני של המשפט היבט של החלטיות. אי אפשר לערבב את שתי השיטות. מה שהינו חייב להיות ומה שאינו לא יכול להיות. האמת היא כמו שהיא וזהו. מוחלטת לחלוטין. אי אפשר לדעת או להצביע על מה שאינו.
הסבר אונטולוגי (אונטולוגיה=אודות מה שיש)- ההבחנה יכולה להיות מה האובייקטים לחקר, מה שיש באמת, היות ורק מה שאנחנו יכולים לחשוב עליו קיים. כשמדברים על האובייקטים הלגיטימיים לחקר מדברים על מה קיים באמת. אם אנחנו חושבים על משהו שלא קיים, אנחנו למעשה לא חושבים. מכאן יוצא שאם אנחנו חושבים על משהו, סימן שהוא קיים. מה שהמחשבה חלה עליו, גם הקיום חל עליו.
(בהמשך יהיה הסבר אפיסטמולוגי- ללמוד אותם בצמוד)
*בעיה של לוגיקנים:
איך חושבים על דברים שלא קיימים? (דמיון) התשובה של ראסל היא תיאור. כשחושבים על פגאסוס חושבים על התיאור במיתולוגיה היוונית של סוס בעל כנפיים של נשר. זה חיבור של דברים שאנחנו מכירים.*
פרג 6 (סימפלקיוס)
חייב מה שהווה לדיבור ולהכרה שיהיה, כי הינו להיות,
ואילו לא כלום אינו; זאת אני מצווה אותך לשקול.
בי מדרך חקר זו הראשונה אני אותך מונעת,
אף מזאת, אשר בה בני תמותה, שדבר אינם יודעים,
תועים כפולי ראשים; כי חוסר ישע בתוך
לבבותיהם מכוון את הכרתם התועה; הם נישאים
כמוהם כחרשים ועיוורים, נדהמים, המון משוללי הכרעה,
עליהם היות ולא היות כהינו הך התקבלו
ולא הינו הך, ונתיב כל הדברים הופך את עצמו.
האלה אומרת שמה שזמין לנו בשפה ובמחשבה חייב להיות קיים. לא כלום אינו, ואם הוא אינו אז הוא לא אופציה, כי הוא לא נגיש ולא קיים. ב"דרך חקר זו הראשונה" היא מתכוונת למעשה לשנייה, ל"שאינו והכרה הוא לא להיות". היא מציגה כעת דרך שלישית, זו שבני אדם הולכים בה. דרך החקר הזו היא לא נכונה והיא לא חלק מהאמת ולכן מדובר כאן על "מה שנראה". בני אדם מערבבים בין אינו להינו, "עליהם היות ולא היות כהינו הך".
נשאלת השאלה- כשהיא מדברת על הדברים שהינם, כמה כאלה יש?
פרגמנט 7 (אפלטון, סופיסט)
כי לעולם לא יאולץ דבר זה, היות מה שאינם.
אלא אתה מנע חשיבתך מדרך חקירה זו,
ואל יכריח אותך הרגל בן רב ניסיון ללכת בדרך זו,
להטות עין לא צופיה ואוזן ולשון מלאות רעש,
כי אם הכרע בתבונה את ההפרכה רבת המחלוקת
הנאמרת על ידי.
"הכרע בתבונה את ההפרכה רבת המחלוקת הנאמרת על ידי"- האלה טוענת טיעון הפרכה שיש עליו מחלוקת רבה.
בפרגמנט 8 רואים את הטיעון הדדוקטיבי השלם הראשון מטקסטים של פילוסופיה יוונית.
מסקנות אודות מה שהינו (בהתאם לדרך האמת)
פרג.8 (סמפלקיוס)
עוד סיפור דרך אחד בלבד
נותר: שהינו; על זאת סימנים ישנם
לרוב, שמה שהינו בלתי נוצר גם בלתי נפסד הינו,
כי הוא שלם ויחיד, ובלתי זע, ושלם.
גם לא היה פעם גם לא יהיה, מאחר שעכשיו הווה יחדיו כולו,
אחד רצוף. כי איזו לידה תחפש לו?
מרכיבי ההינו של פרמנידס (הוכחות בהמשך):
- נצחי- לא היה רגע בו הוא התהווה ולא יתכלה לעולם.
- שלם- לא נפרד
- יחיד
- לא זז
- אין לו זמן- הוא רצוף
- לא משתנה- יכול להיות שהעובדה שהוא לא משתנה זו הסיבה שאין לו זמן. במובן העמוק של המילה, אין זמן בלי שעון, כי אין שינוי למדוד בו את החוויה של מעבר הזמן.
עולם שיש בו שינוי הוא עולם שמכריח אותנו לקבל הינו ואינו כהיינו הך. התיאור החוויתי שלנו לא רלוונטי, כי אנחנו חווים עולם זז, משתנה, נפרד ועם זמן. זה כשלעצמו הוא עולם לא אמיתי. העולם האמיתי הוא עולם שמכחיש כל מה שאנחנו חושבים וחווים.
…כי איזו לידה תחפש לו?
ובגדלו, מניין, כיצד? אך ממה שאינו לא ארשה לך
להגיד, גם לא לחשוב; כי אין ניתן לדיבור או להכרה
שאיננו. כי איזו חובה הייתה דוחפתו,
מאוחר או מוקדם, בהתחילו מלא כלום, שיהיה?
כך, חיוב הוא שיהיה כל כולו או כלל לא.
- נצחי- לא היה רגע בו הוא התהווה ולא יתכלה לעולם.
נניח לרגע שאכן ההינו נולד ולפני כן לא היה כלום. משהו גרם לו להיוולד, והמשהו הזה הוא הינו, אבל אמרנו שלפני כן לא היה כלום. זו הוכחה בשלילה.
גם ממה ש[אינו] ( תיקון מקובל) הווה לא יסבול כוחו של השכנוע
שיתהווה דבר מלבדו. לפיכך לא להתהוות
ולא לכלות אין הצדק מרשה בהתירה כבליה,
אלא מחזיקתו. ההכרעה על אודות כך היא בזה:
הווה או איננו. אכן כבר הוכרע כפי ההכרח
שזו תיעזב בלתי-נחשבת, חסרת שם (כי אין היא דרך
אמיתית), וזו – שהווה וממשית היא.
כיצד יהיה אחר כך מה שהווה? כיצד יתהווה?
כי אם התהווה, איננו הווה, גם לא אם עתיד פעם להיות.
כך נבערת ההתהוות והכיליון בלתי נשמע.
הוא לא יכול להפוך להיות אינו, כי אין אינו, והוא לא יכול להיוולד. מכאן, הינו תמיד היה.
2+3+4+5+6. שלם, יחיד, לא זז, לא משתנה ואחיד
גם אינו מתחלק, מאחר שהווה כולו בשווה.
גם אינו יותר כאן, מה שימנעהו מהיאחז יחדיו.
גם לא חסר דבר מה, בהיותו מלא כולו מה שהווה.
כך רצוף הינו כולו, כי מה שהווה קרוב למה שהווה.





