הרקליטוס — בעזרת הכפפת השכל שלנו לעקרונות שמנהיגים את העולם נוכל להבין את הרציונליות של העולם שאנו חיים בו. נבין תופעות מנוגדות כמאוחדות.
פרמנידס — שבר במגמה הזו: בין העולם שאנו יכולים לדעת ובין העולם שאנו חיים בו.
אם בוחרים בפרשנות הראשונה (כל מה שאפשר לדבר עליו הוא עולם הידע, ולכל השאר יש סטטוס לא ברור/לא קיים) או השנייה (הפרשנות המעודנת) — ידע אינו רלוונטי בעולם שאנו חיים בו. לעולם יש מספר מאפיינים בסיסיים, שהם מבולבלים. הם מערבבים היות ואי היות. עולם ההיות: בלתי משתנה, הדברים בו אחדותיים לחלוטין.
גם אם כל דבר שאנו מדברים עליו הוא אחד: לא ניתן להגיד על הדברים הללו כלום. זה בעייתי שכן אין ידע לגבי העולם שלנו.
יש מגמה שלמה של פילוסופים אחרי פרמנידס שנראה שמנסים לתת תשובה לבעיה הזו.
דמוקריטוס – הסכים עם חלק גדול ממה שפרמנידס אמר. גם הוא סבר שידע עוסק בדברים נצחיים ובלתי משתנים, ושהעולם שאנו חיים בו הוא עולם סתירתי (נראה בצורות שונות לתופסים שונים). יש ידע לגבי האטומים. מצביע על קשרים סיבתיים בין עולם הידע לבין העולם התפיסתי שלגביו אין ידע. למרות שלגבי העולם שאנו רואים, המגוון והמשתנה, יש לנו רק סברה, שכן כולו מורכב מקונבנציות ולא מידע, למעשה הדברים בו הם תרכובות של הדברים שעליהם כן יש ידע. יש הורדה בסטטוס של העולם שאנו חיים בו, אבל בשונה מפרמנידס אפשר להבין אותו.
העולם שלנו הוא עולם שמאופיין בהיות ואי היות, אבל זה לא מבולבל — כולנו תרכובות של אטומים (הינו) וריק (אינו). לגבי הדברים המורכבים אין ידע, אבל לגבי הדברים שהינם: יש ידע.
דמוקריטוס שייך לכיוון אחד של הוגים שמושפעים מפרמנידס. יש כיוון של הוגים שונים שמושפע מפרמנידס: “התנועה הסופיסטית”.
חשוב לציין — הסופיסטים לא היו תנועה במובן של היום, לא פעלו יחד. לא מסכימים בהכרח אחד עם השני. הסיבה שקוראים להם תחת שם אחד היא חיצונית: מתקשרת לדברים בהם התעסקו.
התנועה הסופיסטית
אתונה במאה החמישית לפנה”ס.
היא הייתה מקום מרגש מבחינה אינטלקטואלית — פעלו שם כותבי הטרגדיות; אריסטופאנס (מחבר הקומדיה); תחום ההסטוריה הומצא בתקופה זו באתונה — “הסטוריה”/הרודוטוס, שעוסק בתולדות הפלישות הפרסיות לאתונה, תוקידידס: מושפע מהחשיבה הסופיסטים, המלחמה בין האתונאים והספרטנים במאה החמישית לפנה”ס; מתפתחת המודעות לטכניקה של דיבור רטורי.
בתוך האקלים הזה אנו פוגשים את הסופיסטים. הם לא אתונאים, אולם לא מיוחסים למדינה ספציפית — אלו מורים נודדים. חלקם די מצליחים מבחינה כלכלית, את הסחורה האינטלקטואלית שלהם לא כותבים רק בספרים אלא עוברים מעיר לעיר ומציגים את עצמם כמורים למכירה. גובים סכומי כסף לא מבוטלים על שירותיהם.
סופוס = חכם. במאה החמישית, יחד עם התנועה הסופיסטית היא קיבלה גוון שלילי. קורתגוראס: הראשון שקרא לעצמו באופן מפורש “סופיסט”. הוגים שונים כינו אחרים בשם “סופיסטים” — אני פילוסוף, ואתה סופיסט.
מדוע הציק לאנשים שהסופיסטים מבקשים תשלום על שירותיהם? ככל הנראה הסופיסטים הציעו למכירה כישורים שונים, בין היתר של שכנוע.
באתונה המשטר היה דמוקרטי, דמוקרטיה משתפת את האזרחים הרבה יותר מכפי שאנו מכירים היום. לא הייתה ממשלה שתפקידה היה להחליט החלטות מדיניות — הן התקבלו על ידי הצבעה באסיפות שונות. באסיפות השתתפה קבוצה לא מבוטלת מהגברים החופשיים. לא הייתה משטרה או תביעה ציבורית: אם מישהו פגע בך אתה לוקח אותו לבית מספט ומשמש הקטיגור. גם אם מישהו פגע במדינה אדם ספציפי היה צריך לתבוע את האחר.
סיטואציות בהן אנשים היו צריכים לטעון טיעונים ולשכנע באמת — שהתוצאה שהם מציעים למדינה היא המועילה.
מרגיז — נותנים לחלק מהאזרחים, אלה שיכולים לשלם, את הכישורים לנצח בוויכוחים הללו.
אם אני דואג למדינה, צריך לטעון בהתאם לעובדות — מה הקשר בין זה לבין היכולת לשכנע? נראה שהסופיסטים נתנו לתלמידיהם כלים לקדם את עצמם פוליטית, אשר נראה שמנותקים מדברים בעולם שההתקדמות הפוליטית קשורה אליהם: היכולת לקדם את המדינה, להבין מי צודק ומי לא צודק. נראה שכולל איזושהי תרמית.
הסופיסטים עשו דברים רבים נוספים, היו חוקרים. אנתרופולוגיים — הראשונים שהתחילו לחשוב על איך האדם הגיע למצבו: המוסדות שאנו מכירים, חוקים, צדק. החוקים האנושיים משקפים סדר קוסמי. היה נראה לפילוסוף טבעי שיסביר מדוע זה כך.
רעיונות אנתרופולוגים עומדים הפוך לתפיסה של סדרים נצחיים, אלא דמיון איך בני האדם היו לפני ההסדרים הללו, ואז בוחנים איך המצב השתנה לאור זאת. ניתוק בין הטבע למצב האנושי. כולל רעיונות על צדק. הניתוק נראה לאנשים רבים כבעל כיוון לא מוסרי: סופיסטים רבים סבורים שצדק הוא מנותק מהעולם: יש רק מה מועיל, ובני האדם מסתירים את התועלת האישית שלהם תחת מושגים כמו צדק. השליטים בעיר שוקלים בדעתם מה מועיל להם, וכשמגיעים למסקנות לגבי מה מועיל להם הם מחוקקים חוקים וקוראים להם צדק.
יש סופיסטיים שסבורים שיש צדק, מה שבטבע הוא הצודק. מתוך בחינה שלו רואים שהחזק לוקח מהחלש, ובהתאם חושבים שזה הדבר המוסרי. נראה לעיתים לא מוסרי.
חלק גדול מהעוינות כלפי הסופיסטיים נובעת מכך שרוב מה שאנו יודעים על הסופיסטים מגיע מאפלטון, שכן היה מקור עוין להם. אחת ממטרותיו היו להבחין בין סוקרטס שמייצג את ה-פילוסופיה, לאנשים כמו הסופיסטים. בפועל, לעיתים קשה להבדיל בין האופן בו סוקרטס עובד לבין הפרקטיקות של הסופיסטיים.
רוב מה שאנו יודעים מהסופיסטים מגיע מאפלטון, שהתנגד להם.





