אם נרצה לוודא דברים, עדיף לנסות ב- The Stanford Encyclopedia of Philosophy.
במאות ה5-6 לפני הספירה השתמשו במילה "פילוסוף" כדי לתאר אדם חכם, ולרוב מדובר בחוכמה מעשית ולא בדיון ברעיונות מופשטים. אינטלקטואלים שונים שהתעסקו במגוון תחומים התחילו להתווכח בנוגע למי הוא פילוסוף.
איסוקרטס אומר על פילוסופיה שההתחכמויות (מה שאנו מכנים כיום פילוסופיה) אינה פילוסופיה באמת. פילוסופיה היא היכולת לנהל את ביתך כמו שצריך, לעזור לאזרחים ולדעת כיצד לנהל את המדינה. איסוקרטס טען שאין לכנות בשם "פילוסופיה" את מה שאינו מסייע בהווה בדיבור או במעשים. זהו אימון של הנפש והכנה לפילוסופיה אמיתית, שהיא הפילוסופיה המעשית. הפילוסופים מכוונים את תלמידיהם לכיוון תבונה ומצוינות אנושית. בפועל, הם קוראים למצוינות אנושית ותבונה לדברים שאחרים לא מכירים בקיומם. הם מתיימרים לעזור לנו לחיות נכון, אבל במקום לקחת כנתון מה זה לחיות נכון וללמדנו, הם ממציאים תיאוריות שאם מישהו ייצמד אליהן הלכה למעשה הוא יגיע לכיוון ההפוך. הם מעוותים את הקונספט של מה זה לחיות נכון.
הרעיון הבסיסי של סוקרטס הוא שתמיד עדיף לסבול עוול מלעשות עוול. לכן, אם אדם עשה עוול ולא נתן את הדין הוא מסכן. עדיף לגרום לאדם לא לעמוד לדין, ואם כן, להוציאו זכאי ואז הוא יהיה הכי אומלל. איסוקרטס אומר שהפילוסופיה היא כלי להשיג את החיים הטובים והדרך הפילוסופית של אנשים כמו סוקרטס תוביל למקום הפוך, לדרך חיים רעה.
אפלטון טוען שלא שווה לחיות חיים ללא חקירה של אדם את עצמו ואת זולתו.
תחילת הפילוסופיה הקדם-סוקרטית:
תאלס- יש עולם מהות נסתר ועולם התופעות של החושים. הבסיס של עולם החי הוא מים.
אנקסימנדרוס (נולד 611 לפנה"ס) פרגמנטים ועדויות
[מבין אלה שטוענים שהוא אחד, בתנועה, ואין סופי (אפיירון),] אנקסימנדרוס, בן פרקסיאדס, ממלטוס, ממשיכו ותלמידו של תאלס, אמר שהראשית והיסוד של הדברים הקיימים הוא האפיירון. הוא אומר ש(אותו יסוד) אינו מים או כל אחד מהדברים המכונים יסודות, אלא איזה טבע שהוא אפיירון, אשר ממנו נוצרים כל השמיים וכל העולמות שבתוכם. הדבר(ים?) שממנו מגיעה היווצרות הדברים, אליו גם הכיליון שלהם "בהתאם להכרח. שכן הם נותנים את הדין ומשלמים פיצוי זה לזה בשל חוסר הצדק שלהם, בהתאם לסדר הזמן." (סימפלקיוס)
אין ראשית לאין סוף (אפיירון). אלא הוא נחשב כראשית לדברים האחרים, וכמקיף ומנווט את כולם… וזהו גם האלוהי, שכן הוא בן אלמוות ובלתי מתכלה, כמו שאומר אנקסימנדרוס ורוב הפיסיקליסטים. (אריסטו, פיסיקה)
יש גם כאלה, כמו אנקסימנדרוס מבין ההוגים העתיקים, האומרים שהאדמה נשארת במקומה בגלל האיזון. שכן לא מתאים למה שנטוע במרכז ומצוי באופן שווה ביחס לקצוות שיונע במשהו למעלה לעומת למטה או לצדדים. ובלתי אפשרי שהתנועה תתבצע באותו זמן לכיוונים מנוגדים, כך שבהכרח הוא נשאר במקום. (אריסטו, אודות השמיים)
אנקסימנדרוס (ממשיכו של תאלס)- היסוד של העולם הוא האפיירון, והוא אינו מים או יסוד אחר, אלא טבע של הכול. הראשית של התופעות הטבעיות המשתנות הוא לא מוגדר, הוא דבר שונה ממה שאנו מכירים, הוא חסר גבול (אין-סופי או חסר הבחנות פנימיות, כמו טבעת חלקה). אם יש משהו שהוא סיבה של כל הדברים, הוא לא יכול להיות אחד מאותם הדברים. אנקסימנדרוס אומר שהאפיירון שגורם להכול, בנוסף עם מנגנון של צדק (איזון), גורמים למעבר בין ניגודים, כמו עונות השנה. כדי להניח מעבר בין ניגודים, למשל מרטוב ליבש, צריך שיהיה משהו שאינו אף אחד מהם כדי לעשות צק בין שניהם. בקיץ חם מדי וזה לא צודק כלפי הקור, אז יהיה יותר קר עד שיהיה חורף ואז יהיה קר מדי וזה לא יהיה צודק כלפי החום, אז יהיה חם יותר עד שיהיה קיץ שוב וחוזר חלילה. אנקסימנדרוס קורא לאפיירון אלוהי, לא אלוהים. הוא לקח עיקרון אנושי והחיל אותו על עולם הטבע. בעבר לא הייתה הפרדה כל כך מוחלטת בין האנושי לטבעי אז זה היה הגיוני.
אנקסימנס ממילטוס (נולד 546)
היסוד הבסיסי והתהליכים העוברים עליו
אנקסימנס בן אוריסטרטוס, ממלטוס, ידידו של אנקסימנדרוס, אומר גם הוא כמוהו שהטבע המהווה בסיס הוא אחד ואין סופי, אך לא חסר הגדרה כמוהו אלא מוגדר, וטוען שהוא אוויר; הוא משתנה מבחינת דחיסות ודלילות בהתאם למהות כל דבר. כאשר הוא דק יותר הוא הופך לאש, כאשר הוא עבה יותר הוא הופך לרוח, אחר כך ענן, לאחר מכן (כאשר הוא מתעבה עוד יותר) מים, ואז אדמה ואז אבנים. וכל שאר הדברים מתהווים מדברים אלה. גם הוא מניח שהתנועה היא נצחית, כאשר בעזרתה השינוי מתהווה. (סימפליקיוס, על הפיסיקה של אריסטו)
אנקסימנס אמר שהראשית היא אוויר אין-סופי אשר ממנו באים כל הדברים המתהווים, שהתהוו, שיהיו, והאלים ודברים אלוהיים, וכל שאר הדברים באים מתולדות אלו. צורת האוויר היא כזו: כאשר הוא שוויוני ביותר הוא בלתי נראה, אך מתגלה על ידי הקור, החום, הלח, והתנועה. והוא תמיד בתנועה, שכן הדברים שבשינוי לא יוכלו להשתנות אם לא ינועו. כאשר הוא נדחס ומתרפה הוא מתגלה באופנים שונים. כאשר הוא מתמוסס למה שהינו רפוי ביותר מתהווה אש, ושוב, רוחות הן אוויר דחוס, והענן מתהווה מאוויר על יד התארגות; כאשר הוא נדחס עוד יותר נוצרים מים, וכאשר הוא דחוס עד מאוד אדמה, וברמת הדחיסות הגבוהה ביותר אבנים. כך שהדברים המשפיעים ביותר על התהוות הם הפכים, החם וגם הקר. (היפוליטוס)
או, כמו שחשב אנקסימנס העתיק, הבה לא נשאיר את הקור או החום במהות הדברים, אלא כתכונות משותפות של החומר שהן תופעות לוואי של השינויים. שהרי הוא טוען שחומר אשר נדחס הוא קר, ואילו זה שהוא דק ו'רגוע' (כלרוס) – הוא משתמש במילה זו עצמה – הוא חם. כך שלא לשווא, הוא טען, נאמר שהאדם משחרר גם חום וגם קור מהפה. שכן הנשימה מתקררת מזה שהיא נדחסת ומקווצת על ידי השפתיים, אך כשהפה משתחרר (מתרחב) הנשימה בורחת והופכת חמה בגלל דלילותה. אריסטו טוען שהתיאוריה הזו נובעת מבורותו של אותו אדם. (פלוטרכוס)





