טענותיו של וויליאמס

וויליאמס, בניסיונו לתקוף את התועלתנות, מתאר מקרה בו פורצת שריפה בבית הבישופ, ובידי משרתו האפשרות להציל רק את הבישופ או רק את אשתו של המשרת. בחישוב תועלתנית, הצלת הבישופ יכולה להיטיב עם תועלת הקהילה כי הוא דמות מיטיבה וחשובה בה, והצלת אשת המשרת, אליה חש המשרת

נאמנות, תעזור בעיקר לתועלתו של המשרת, כיוון שהאשה לא חשובה לאנשים רבים, ולכן יש במעשה זה תועלת קטנה יותר. מכיוון שלפי התועלתנות המעשה הראוי לעשות הוא המעשה הממקסם את סך הטוב החברתי, סביר שהמשרת התועלתן יבחר להציל את הבישופ. אולם, מעשה זה סותר את הנאמנות האישית של הבישופ לאשתו, ונראה שאדם סביר לא היה מבצע אותו. על מנת להתמודד עם בעיה זו, התועלתנות יכולה לטעון כי העולם זקוק למערכות יחסים כמו של המשרת ואשתו, כלומר סך הטוב העולמי יגדל אם

המשרת דווקא יעשה חישוב תועלתני זה ויציל אותה, על פני הצלת הבישופ. כאן נכנסת טענתו של ווילייאמס, שאם התועלתן מבצע חישוב תועלתני ובוחר להציל מהבית הבוער את

אשתו ולא את הבישופ, הוא מעלה בדעתו מחשבה אחת יותר מידי. לפי וויליאמס, המשרת אמנם עושה את המעשה הנכון, אך באופן לא נכון ומתוך נימוק לא נכון. יתכן והצלת אשתו אכן מהווה הפיתרון לחישוב התועלתני למעשה שיגביר את סך הטוב העולמי, אך ההצדקה להצלה צריכה לבוא מתוך נאמנות המשרת לאשתו כיוון שהיא אשתו ובאופן אינטואיטיבי, ולא כיוון שהמשרת ביצע חישוב שהראה לו שהצלתה תועיל לסך הטוב העולמי. בפועל, וויליאמס טוען כנגד התועלתנות ותיאוריות מוסריות אחרות שמכוונות את האדם לפעולה לפי חישובים שיטתיים שיש לעשות, כמו סכימה של הטוב הכללי, ללא התחשבות באינטואציות

האישיות, ובמשוא הפנים שיש לאדם כלפי הקרובים אליו. ב.  טענתו של וויליאמס בעייתית לתועלתנות במובן זה שהיא הופכת אותה ל-לא ישימה ולא רלוונטית במצב

של קבלת החלטות מוסריות. במקרים כאלו, בהם עומדים חייהם של הקרובים למקבל ההחלטה בפני סכנה ממשית, קשה להאמין שהוא יחליט לפי חישוב תועלתני, ושהנאמנות לקרוביו לא תגבור תמיד על התועלתנות. בני האדם אינם מכונת חישוב-תועלות חסרת רגשות, אלא פועלים לעיתים קרובות באופן

אינטואיטיבי. בנוסף, במקרה כאלה ׳כל שנייה חשובה׳: למשרת לא יהיה זמן לחשב את התועלת שתצמח מכל אחת מפעולותיו, ולהכריע ביניהן. עליו לקבל החלטה באופן מיידי, תחת לחץ. במצב כזה, פוחתים

הסיכויים שיבחר בהחלטה התועלתנית, ״המושכלת״ לכאורה. ג.  דעתי היא שהתועלתן יכול להשיב על טענתו של וויליאמס, באמצעות טענות תועלתנות העקיפה, או בפרט

תועלתנות הכלל. לפי תועלתנות זו, מוסריות המעשה נבחנת במידה שהוא מתאים לחוק המוסרי שעשוי  להביא למקסום סך הטוב הכללי. כלומר, הסוכן המוסרי יפעל לפי הכללים הידועים כמוסריים, ולא יבצע חישוב תועלתני בעבור כל פעולה. לכן, המשרת התועלתן יפעל לפי הכלל של "להציל את בן המשפחה לפני

כל אחד אחר," מבלי לבצע את כל החישובים שדורשת התועלתנות הישירה המתוארת בסעיף א.' כך, המשרת יפעל באופן אינטואיטיבי יחסי, וגם מתקבל על הדעת מבחינת מניע הנאמנות, כיוון שחוזק הכלל הזה והגוברות שלו על פני הכלל שהוא פועל על פיו בדרך כלל, "טפל בבישופ ושמור עליו," מבטא בפועל

נאמנות כלפי אשתו.

 

.2  בחלקו הראשון של "הנחת יסוד למטאפיזיקה של המידות" מציג קאנט מהלך טיעון שמוביל מרעיון של

מה שהוא טוב ללא סייג אל העקרון המוסרי.

א.  תאר והסבר את המהלך .

ב.  האם לדעתך קאנט מצליח לבסס מהלך זה?

 

א.  להלן מהלך הטיעון של קאנט, מרעיון מה הוא טוב ללא סייג אל העיקרון המוסרי:

 

.1  רק רצון טוב הוא טוב ללא סייג.

קאנט מחפש את הטוב העליון, הדבר שהוא טוב כשלעצמו ולא טוב בגלל תלות בתוצאה שהוא משיג. הגישה התועלתנית, ובפרט בנתהאם, הגדירו את ״הטוב העליון״ כ״עונג״ והיעדר כאב, אך

קאנט בוחר בכיוון אחר: לדבריו, הטוב העליון קשור ברצון, כיוון שהוא עומד בבסיס כל הפעולות,

הוא שהופך פעולה לטובה, וכיוון שהוא תמיד נשאר טוב, בלי קשר לתוצאות הפעולה. אומץ לב, עושר ואושר, לדוגמא, הם דברים שאנו מעריכים, אך הם טובים רק אם בבסיסם רצון טוב, כיוון אומץ לב לרוצח הוא רע, עושר שמשתמשים בו לדברים רעים הוא רע, ואף אושר למישהו שלא ראוי לחוש בו הוא רע. בנוסף, הרצון הטוב הוא הטוב העליון כי גם אם הפעולה עצמה נכשלת, אין

בכך בקיום פגם ברצון הטוב שהיה בבסיסה.

.2  רצון טוב הוא מה שעומד בבסיס פעולה מתוך חובה.

כלומר, הרצון הטוב, שהוא הטוב העליון, לא יכול לעמוד בבסיס פעולה שהיא מנוגדת לחובה.

אולם, פעולה מוסרית יכולה להיות תואמת את החובה מכמה נימוקים:

א. אינטרס אישי – יתכן והפעולה שעומדת בחובה היא מיטיבה עם האינטרס האישי של המבצע, ונובעת מתוך כוונה אנוכית, כמו שאדם מחליט לא לרצוח מישהו רק כי הוא יודע שהוא יכנס

למאסר עולם שיפגע בחייו, לאחר הרצח. ב. נטיית לב אישית לחובה – יתכן והחובה תואמת את נטיית ליבו של האדם, כך שאדם מבצע אותה כיוון שהיא דבר טבוע בו, ולא מתוך המחשבה על החובה, כמו לדוגמא אדם שתורם

לעניים כי הוא אוהב את הבריות.

ג.   פעולה מתוך החובה, מתוך הבנה כי קיימת חובה לפעול בצורה מסוימת.

קאנט טוען שאמנם קשה לדעת מהם המניעים האמיתיים לפעולה, אך ניתן להבחין האם היא נעשית מתוך נטייה אישית, אינטרס או חובה. לדידו, רק פעולות שמתבצעות מתוך עצם הכבוד

לחובה עצמה הן מוסריות.

.3  פעולה שנעשית מתוך חובה, נעשית מתוך כבוד לחוק באשר הוא חוק.

קאנט מחזיק ברעיון הנורמטיבי שהמניע לפעול מתוך החובה מצוי בכבוד שמחזיק הפועל המוסרי לעצם החוקיות, כלומר קאנט מתעקש על תיאוריה שהיא א-פריורית, לא תלויית ניסיון או חוויה חושית ולא תלויה בתוצאה הפעולה, שבנויה על רציונליות (אם כי לא מושלמת,) שכן הפרט

המוסרי אצל קאנט פועל לפי חוקים.

.4  פעולה שנעשית מתוך כבוד לחוק, נעשית מתוך כבוד לצורה של החוק, לחוקיות עצמה.

הכבוד לחוק והחובה בביצועו, לפי קאנט, נובעים מהצורה שלו, כלומר אין משמעות לתוכן החוק,

שמשתנה מחוק לחוק, אלא לעצם החוקיות שלו ולאופן חלותו, עליו הוא מרחיב בסעיף הבא:

.5  הצורה של החוק היא האוניברסליות שלו.

האוניברסליות משמעה שהחוק חל על כל יצור תבוני באשר הוא יצור תבוני, ללא התניה באישיות, נסיבות או זמן, ולא ניתן להתעלם ממנו. אם כך יש שוני בין חוקי המוסר האוניברסליים לחוקים של

מועדון או עיר או מדינה, שחלים רק על החברים באותם גופים.

 

.6  פעולה מוסרית היא פעולה על פי כלל פעולה שאני יכול לרצות שיהיה לחוק כללי.

כיוון שהחשיבות בחוק היא האוניברסליות, הפעולה המוסרית צריכה להיבחן על פי כלל שהוא אוניברסלי,

כלומר כללי. זהו העיקרון המוסרי של קאנט, המכונה "הציווי הקטגורי," והוא מבטא את הנפרדות של החוק, אי תלותו במטרות, ואת היותו הכרחי להליכה על פיו בהינתן שהפועל רציונלי ומוסרי. החוק האוניברסלי הוא

סוג של הליך החלטה לגבי ביצוע פעולה, אשר מנביע חובות או היתר בביצוע הפעולה, ומתבצע על ידי:

.1  ניסוח כלל מעשי M שחל על המנסח לגבי מטרה מטרה מסוימת, כגון "בנסיבות מסוימות תמיד

אנקוט ב X כדי להגיע ל ."Y

.2  סעיף האוניברסליזציה: ניסוח מחדש של M כחוק L החל על כל הפועלים הרציונליים.

.3  בדיקת היתכנות: האם M אפשרי בעולם המתנהל על פי ?L אם לא, יש חובה שלמה להימנע מ.M-

אם כן,

.4  בדיקת רצייה: האם אפשר לרצות את M בעולם המתנהל על פי חוק ?L אם לא, יש חובה לא

שלמה להימנע מ ,M כלומר יש להימנע מ M לעיתים. אם כן, קיים היתר מוסרי לפעול על לפי .M

 

ב.  דעתי היא שקאנט איננו מצליח לבסס מהלך זה, וזאת כיוון שקיימות בעיות הן בהנחה נורמטיבית

שקאנט מסתמך עליה בטיעונו והן במסקנה אליה הוא מגיע.

אני סבור, כי ההנחה הבעייתית היא שהרצון טוב הוא מה שעומד בבסיס פעולה מתוך חובה, ובפרט, פסילתה של ההנחה את הפעולה כמוסרית אם המניע שלה הוא נטיית ליבו של אדם. אני סבור, כי הנחה זו סותרת את ההגדרה הבסיסית ביותר שלנו למוסריות, וכן איננה מתאימה לנורמות שרוב

האנשים בחברה תופסים כחיוביות.  זאת, כיוון שבמציאות ובאופן מאוד שכיח, אנו מעריכים ומוקירים אנשים שפועלים לפי החוקים המוסריים דווקא בגלל נטיית ליבם הטובה ולא כיוון שהצליחו להתגבר על עצמם. למרות שקיימת הערכה בחברה גם כלפי אנשים שמתגברים על יצריהם כשהם עומדים בחובה, כמו אנשים שחוזרים למוטב, ברור מאליו שהיא פחותה לעומת ההערכה לאנשים ללא רבב בעברם, שאנו נוטים לחלוק להם יותר כבוד ולגמול אותם בשכר נאה יותר. ביטוי עיקרי לכך ניתן לראות בפופולריות הגוברת של

"מפלגות ניקיון כפיים" בפוליטיקה, שמבטאת הערכה גוברת בציבור לפוליטיקאים שמגיעים מרקע טוב ואין להם קופת שרצים מאחורי גבם, אפילו שהם חסרי ניסיון, על חשבון פוליטיקאים שכבר הורשעו או כאלה שידועים כבעלי אופי בעייתי, ונראה שציבור הבוחרים מעדיף פעמים לא מעטות שהדמות שתייצג אותו ואת המדינה תיהיה של אדם שהחוק הוא בנפשו ובנטיות ליבו ולא כזה שקשה לסמוך

עליו ושהחוק מנוגד ליצריו.

בעיה נוספת עם הנחה זו  היא חוסר הרלוונטיות שלה לנורמות האנושיות. עלינו לשאול את עצמנו,

אולי כמו בהליך ההחלטה של קאנט, האם אנו רוצים לחיות בחברה שמתנהלת על ידי חוקים גרידא, וחסרת אלמנטים אנושיים רלוונטיים כמו נאמנות משפחתית, קהילתיות, אמפתיה וכו.' אלו הם

אלמנטים חשובים בחייו וזהותו של אדם, שקאנט זונח כמעט לחלוטין בתאוריה האינדיבידואליות שלו, שנראית מותאמת לחברה של רובוטים בלבד. לפי תורתו של קאנט, יתכן ואנחנו צריכים לזנוח בחינוך של ילדינו אלמנטים של אהבת הזולת וסובלנות, ועלינו לחנכם רק לפי מקצוע האזרחות – דבר שנשמע

לא סביר לרוב האנשים.

 

בעייה נוספת, לדידי, היא במסקנה אליו מגיע קאנט, והיא שהעיקרון המוסרי קובע שפעולה מוסרית היא פעולה על פי כלל פעולה שאני יכול לרצות שתהיה לחוק כללי. לטעמי, קאנט מסתמך כאן יתר על המידה על רציונליות ותבוניות האדם, ופותח פתח להקמתן של חברות טוטליטריות, שמצדיקות את

קיומן מתוך חקיקתן האוניברסלית והלגיטימית. לא זו אף זו שהרציונליות של האדם, במקרים רבים,  הוכחה כמוטלת בספק, אלא שקיימות דוגמאות מההיסטוריה כיצד משטרים טוטליטריים עלו באופן חוקי לחלוטין לשלטון ויצרו, באמצעות חוקים שנראו באותה העת רציונליים, מציאות שהיא לחלוטין לא

מוסרית, כמו המשטר הנאצי.

 

לסיכום, סבורני כי קאנט כשל במהלך טיעונו, וזאת הן כי אחת מהנחותיו שגויה ולכן טיעונו איננו תקף,

והן כי מסקנת טיעונו איננה ראויה, ויוצרת פתח לשלטונות וחוקים שאינם רצויים בעליל.