המקור הקדוש של הזורואסטרים הוא ספר האווסטה בו מפורטת התיאולוגיה הזורואסטרית וחוקיה. מספר דוגמאות לחוקים: דיני קבורה והיטהרות, ניקוי וטיהור כלים (הסוג של הכשר), נידה וכו'. ספר האווסטה מראה כי בדומה לדתות אחרות יש עיסוק רב בענייני טומאה וטהרה אך בהיבט חיצוני (מה אוכלים, במה אפשר לגעת…) ולא פנימי. דבר זה נקשר ישירות לדואליזם שבדת והם רואים עיסוק בהיטהרות כדרך להילחם ברוע. רשימה חלקית של דברים מטמאים: אישה במחזור, אנשים לפני רחיצה, נושאי גופות, אנשים שאינם זורואסטרים, אוכל שנעשה ע"י לא זורואסטרים, דם, ציפורניים גזורות, שתן ואש השורפת אותך. ניתן להיטהר ע"י טקס טיהור עליון הכולל שלוש טבילות טקסיות במהלך עשרה ימים תוך 18 התזות של חול, שתן שור ומים. מן המנהגים הנוספים: טקס הקרבת קורבנות האורך שעתיים וחצי כל בוקר הנחשב לנשק מרכזי במאבק נגד כוחות השחור. טקס מיוחד ושונה מאוד משאר הדתות הוא הקבורה – משום שאדם מת נחשב לטמא ויסודות העולם (אדמה אש ומים) נחשבים למקודשים, אסור שהטמא יגע בהם. הפתרון: מגדל שבצדו הפנימי תולים את המתים כדי שייאכלו ע"י עופות דורסים.
אחרית הימים
על פי האמונה הזורואסטרית באחרית הימים יגיעו שלושה משיחים (שלושתם מזרעו של זרתוסטרא) לגאול את העולם מהרוע ודת האמת הזו תתפשט לכל קצוות תבל שבסוף התהליך המתים יקומו לתחייה והרשעים ישלחו לגיהינום. התהליך לא יהיה פשוט כי באחרית הימים תהיה מלחמה אפוקליפטית, בה העולם כולו יעלה באש ויקום עולם חדש בעל אל אחד (מאזדה) וכולם יחיו באושר לנצח. גם כאן ניתן לראות אלמנטים זהים לשאר הדתות.
השפעה על היהדות:
האלמנטים המשותפים: אלוהים ושטן, מלאכים ושדים, גן עדן וגיהינום, תחיית המתים ואלמוות עתידי, משפט פרטני בקץ הימים, ביאת המשיח, מלחמת גוג ומגוג. משום שבמקרא לא מדובר כלל על חיים אינדיבידואלים אחרי המוות או על גיהינום כמקור של סבל, ניתן להניח כי הדת הזורואסטרית היא זו שהשפיע על היהדות והביאה אלמנטים אלו. מקורה של השפעה זו היא בפרס. ישנה השערה כי המלך כורש היה זורואסטרי והצהרת כורש (שנת538 לפנה"ס) הייתה חלק מהמהפכה הדתית הסובלנית שלו. בהצהרת כורש ניתנה ליהודים את האפשרות לעלות לארצם ולבנות את מקדשם. ניתן להניח שהיהודים ספגו בזמן שלטונו אלמנטים זורואסטרים והמשיכו איתם. את ההשפעה ניתן לראות גם בספר בראשית ובספר במדבר, בהם מתוארים כרובים (חיות מיתולוגיות לשמירה על מקומות ואוצרות). מקור הכרובים הם בבבל, שם היה תבליט קיר בארמון המלך ובו מופיעים כרובים. כך גם מתוארים כרובים על ארון הקודש היהודי.
היום
היום הדת הזורואסטרית כמעט ולא קיימת, ישנם כמאתיים אלף מאמינים ברחבי העולם בלבד. הקהילות הגדולות חיות באיראן ובהודו. ניתן להסביר את אי הפופולריות שלה במנהגיה המיושנים והמנותקים מהמציאות.
(המשך סיכומי שיעור)
הנצרות הגיעה לארמניה עוד לפני ההתנצרות שלה. הנצרות מגיעה לארמניה, על פי המסורת, כבר על ידי שניים מהשליחים של ישו, במאה הראשונה לספירה לאחר צליבתו. השליחים הם תדאוס וברתולומאוס. בברית החדשה מוזכרים שני שליחים שמכונים תדאוס. לישו היו שנים עשר שליחים, אך מתואר שהיה לו מעגל פחות קרוב של שבעים תלמידים נוספים שהופכים להיות שליחים שמפיצים את בשורתו בעולם. יש תדאוס יהודה מהשניים עשר, ותדאוס דידימוס שהוא מהשבעים. לפי המסורת של הכנסייה הסורית, תדאוס דידימוס יצא לאדסה בסוריה, בדרום תורכיה של היום. הוא יוצא לשם כיוון שמלך אדסה שלח מכתב לישו בבקשה שיבוא לרפא אותו ממחלה שממנה סבל. ישו משיב לו כי אין ביכולתו להגיע אבל שהוא שולח לו את תדאוס דידימוס תלמידו שמביא איתו דיוקן מצוייר של ישו שצוייר עוד בחייו. אפגר, מלך אדסה, נרפא ממחלתו באמצעות הציור של ישו. הדיוקן המצויר הזה נחשב למגן העיר. לפי המסופר, הדיוקן הזה נשמר באדסה עד שהגיעו לשם הצלבנים, 900 שנים אחר כך, לקחו את הדיוקן והעבירו אותו לכנסייה בגנואה באיטליה. תדאוס הזה, לפי הסיפור, המשיך מסוריה לארמניה והפיץ את הנצרות באמצעות הטפות. בשלב כלשהו מת מוות טבעי באיזור ארמניה.
תדאוס יהודה, לפי המסופר, הטיף בקפדוקיה במרכז אנטוליה. מסופר שבקפדוקיה הוא הסמיך את תיאופילוס כבישוף של האיזור, לאחר מכן המשיך מזרחה. אם כל זה נכון, אז באיזור ארמניה מופיעים שני תדאוסים – אחד מסוריה והשני מאנטוליה. תדאוס יהודה נרצח על ידי שליח של אחד מהמלכים המקומיים.
ברתולומאוס הטיף כנראה בארמניה וקצת ממזרח לה, איזור אזרבייג'ן. הוא היה אחד מהשליחים של ישו. ליד אגם סוואן, בתוך ארמניה המודרנית, נפגשו ברתולומאוס ותדאוס, לא ברור איזה תדאוס.
ברתולמאוס שולח את אחד מתלמידיו אלישע צפונה, לאיזור הים הכספי. מת באיזור שנת 66 לספירה. מ-54 מתחיל הניסיון של המלך וולוגסס האיראני הפרתי למנות את אחיו טרדט לשליט ארמניה ומתקיימים מאבקים מול הרומאים. טרדט נוסע לנרון הקיסר כדי לנסות ולהסדיר את עניין השליטה. באותה תקופה חלק גדול מהארמנים הם זורואסטרים, בחלק מהאיזורים הייתה גם השפעה של הדת הרומית.
ברתולמאוס מת בין 60 ל-66 לספירה. תדאוס דידמוס נזכר עד 43 לספירה. סביר להניח שהוא לא פגש את תדאס דידימוס, אלא את תדאוס יהודה.
מספרים שברתולומאוס לא היה בירושלים כאשר מריה מתה, ולכן הוכן עבורו דיוקן שלה. מסופר שהוא סחב עימו את הדיוקן לכל אשר הלך. מסופר עליו שהוא הרס במו ידיו מקדש פגאני באיזור ארמניה והקים במקמו מנזר לנזירות מהאיזור. יש טענה שהדיוקן הזה נלקח לקונסטנטינופול, נעשו ממנו העתקים שפוזרו בכנסיות השונות.
הנצרות מגיעה לארמניה דרך סוריה. גם לאחר מותם של השליחים הנצרות מתפשטת מסוריה לכיוון ארמניה. באותה תקופה חודרות מילים מהארמית הסורית לשפה הארמנית. מדובר בעיקר על מילים שקשורות לדת. לפרסית של הפרתים היו הרבה מאוד מילים שלטוניות ולארמית הייתה בעיקר השפעה על השפה הדתית.
KAHANA – כוהן, כומר. DZOM – צום. מטיף – KAROZ.
חוץ מהשליחים מסתובבים מטיפים נוספים. לאט לאט פוחתת ההשפעה של הכנסייה הסורית ומתחזקת ההשפעה של הנצרות שמגיעה מהכיוון היווני. יש השפעות סוריות והשפעות יווניות. כבר במאה הראשונה יש נוצרים בארמניה, אך זו לא דת רשמית, לא ברור עד כמה היא מרכזית.
בחלק מהתקופה של המאות הראשונות לספירה, הנצרות הינה דת נרדפת, נוצרים מוצאים להורג, מכריחים נוצרים להמיר את דתם.
סוף המאה השלישית לספירה היא תקופת המלך XOSROV הראשון. הוא נצר לשושלת הארשקונית, מבית המלוכה הפרתי. באיראן שולטים הסאסאנים, האויבים של הארשקונים. יש מתח גדול בין הסאסאנים באיראן לבין אלו שמייצגים את השארית האחרונה של הפרתים. כלל הפרתים חוסלו על ידי הסאסאנים פרט לאלה שנמלטו לארמניה.
מתחיל מאבק בין שני הצדדים. הצבא של חוסרוב מתקיף את הסאסאנים. לפי אחד המקורות המלך הסאסאני רוצה להפטר מבית המלוכה הפרתי, הארשקוני, PARTEW, הפלג ה- PAHLAVUNI.
חוסרוב הוא המלך של ארמניה, נצר לשושלת הארשקונית. השושלת הזו שורדת רק בארמניה. מנגד, באיראן שולטים הסאסאנים. הסאסאנים שולטים באיראן עם המלך ארתשיר שהקים את השושלת הסאסאנית. באופן טבעי יש יריבות בין שתי השושלות, מדובר על שתי משפחות יריבות.
בארמניה, בתקופה הזו, יש נוצרים, למרות תקופות של רדיפות. הנוצרים החלו להיתפס לעיתים כגורם שמסכן את הסדר הקיים. כל זאת הינו סיפור רקע להתנצרותה של ארמניה. ארמניה הופכת למדינה הראשונה שמקבלת את הנצרות כדתה הרשמית.
התקופה היא סוף המאה ה-3 לספירה, שנות ה-200 מהאוחרות. אנחנו עוסקים במלך חוסרוב ה-1 משושלת ארשקוני שהיא מבית המלוכה הפרתי. האויבים של הארשקונים באותה תקופה שולטים באיראן והם הסאסאנים. חוסרוב צריך להיות בסדר עם הארמנים ועם הרומאים ועם כולם. אתנגלוס-מביא הבשורות הטובות. אנחנו לא יודעים מתי המקור הזה נכתב, אבל יש הרבה מקורות לסיפור הזה. הסיפור הוא כזה: מתחיל איזשהו מאבק, חוסרוב וצבאו מקיפים את הסאסאנים, המלך הסאסאני בעצם רוצה להיפטר מבית המלוכה הפרתי הארשקוני (שנקראת גם: פרטווי/פהלבוני).
בארמניה בתקופה הזו היו נוצרים. יותר מזה, סביר להניח שרדפו את הנוצרים והם לא היו זניחים. בשיעור הבא נמשיך את הסיפור ונראה איך ארמניה הפכה להיות ממדינה שהדת הזורואסטרית הייתה שולטת בה למדינה שמקבלת על עצמה את הנצרות.
בשנת 301 לספירה ארמניה הופכת להיות נוצרית. זה לא אומר שמפסיקים להיות בה בני דתות אחרות אבל היא בהחלט הופכת להיות הדת השלטת, של בית המלוכה. נהרסים מקדשים זורואסטרים ונבנות כנסיות. יש פה איזשהו מהפך דתי שהרקע אליו הוא לא רק דתי. נכנסים לנו פה גם עניין של דת וגם יחסים בינלאומיים.
